Exploring more and more and more..

אני ממשיכה עם סדרת הפוסטים על המסע שלנו, גם כי אני חושבת שיש איזה עניין כאן מהקוראות :) וגם כדי לתעד בשבילנו. מאוד כיף לי שהכל מסודר במילים, זה הופך את הזכרונות ליותר ממשיים. 

יום אחרי קניון המפלים, כל מה שרצינו זה עוד ועוד טבע פראי, כמה שיותר פראי. הגענו למסלול קצרצר, שמקיף את אגמי סמוליאן. זו שרשרת של אגמים, שמגיעים יחסית גבוה. יש בינהם גדולים יותר ופחות, ובשנים האחרונות הבנו שהם יחסית התייבשו, לכן חלקם הופכים לביצות, והגודל שלהם קטן. זה לא מנע מאיתנו להיות אופטימים, שאנחנו יוצאים לראות טבע מהמם, כמו שראינו קצת בתמונות. המסלול שבחרנו היה יחסית קצר, שעה של עליה במעלה היער, לעבר האגם הגבוה, וירידה נעימה למטה. 

הטבע מסביב לא איכזב, היו לילדים מרחבים לרוץ בהם, להשתולל, לנוח לרגע, לשכב על כר דשא, ולחקור ביצה אמיתית. היום הזה היה מושלם לגמרי. כשירדנו למטה עם האוטו, עצרנו במסעדה נחמדה (על האוכל עוד אכתוב בהמשך, סתם שתדעו הוא לא משהו בכלל. כן, בטח איכזבתי אתכן, אבל זו האמת... ) הילדים דגו לכל המשפחה את ארוחת הערב, ובגאווה גדולה הגישו לנו את הדגים הטעימים לשולחן. זה היה לגמרי אחד משיאי הטיול בעינהם. התשוקה שיש להם לדייג, אין לי מושג מאיפה זה. אבל זה משמח, כי פתאום רואים שני ילדים סופר מרוכזים, מפוקסים, ושקטים לפחות ל-20 דקות :) 

שמחה שאתן כאן נהנות יחד איתי מהחוויות שלנו, ותודה על כל התגובות הכיפיות. זה אחרת כשאני יודעת שהבלוג הזה הוא לא חד צדדי... והתגובות מאוד מעודדות להמשיך עם התיעוד. נראה לי שאקח יומיים חופש מהבלוג, ואחזור עם עוד פוסט או שניים (למרות שיכולים להיות אולי שישה או שבעה נוספים....) מהטיול שלנו. עד אז, סופ״ש מצויין, אצלנו כבר התחיל לרדת גשם, ונראה שהחום הגדול נשבר, ואולי הדשא בגינה יחזור להיות ירוק ממים סוף סוף, אחרי שהשמש הרותחת בשבועיים האחרונים ייבשה אותו לגמרי.. 

אפרת xxx