17.10.12

now HE is big!

בחודשים האחרונים זה נהיה חד משמעי. אני מודה למי שצריך להודות (....) על הזכות שיש לי לדעת לצלם. את הבלוג הלא כל כך קטן יותר שלי קוראים כבר הרבה אנשים שלא מכירים אותי אישית, אלו שכן מכירים אותי יודעים על ההיסטוריה "הקרייריסטית שלי."...קצת מזה קצת מזה, כמעט כל מה שעיניין אותי בחיים מצא את עצמו ממומש, והופך לחלק ממני. אבל עכשיו, בלי ספק אחד קטן בכלל, זה ברור לי שהצילום הוא כאן בשביל להישאר, ולהרבה זמן. הסיפוק שאני מקבלת מליצור אימג'ים יפה הוא עצום, ההנאה שבסדנאות שאני מעבירה (שלא לדבר על כל הבנות המקסימות שאני פוגשת בדרך..) והתגובות כאן בבלוג כמובן. כל ההקדמה הזו בכלל כאן, סתם כדי שיהיה לי תרוץ לדבר על צילום:) שני רגעים בשבוע שחלף, שהמצלמה שלי (כמובן!) הייתה שם כדי לתפוס. איך הייתי מתבעסת אם לא הייתי צלמת..
לפני הכל - הכוכב הגדול של השבוע האחרון! אני מתרגשת להציג את לולי, לולי שרוכב על אופניים בלי גלגלי עזר!
הוא כבר שנה וחצי  מסתובב פרא ברחובות תל אביב על האופניים מהעץ, אלו בלי הפדלים. אימא שלי האלופה סחבה אותם מפאריז, ומיד הן הפכו לכלי תחבורה מרכזי. לכל מקום הוא נסע איתם. לקראת יומולדת שלוש היו דיבורים באוויר על אופניים של גדולים. אני קצת הייתי נגד, גם כי הן הרבה פחות פוטוגניות מאלו מהעץ, וגם כי למי יש כוח להרים אותן לקומה שניה בלי מעלית עם תינוקת בידים, וגם - שיגדל לאט! מה הוא מטיס לי אוירונים פתאום?? טו מייק א לונג סטורי שורט  - לכבוד כיפור הוא קיבל מסבתא (זאת שקנתה לו את הרכב הראשון...) אופניים של גדולים. מכיפור עבר פחות מחודש של אימונים, ובנטו ברבה פחות, והיום יצאנו לפארק. טו מייק א לונג סטורי שורט שורט שורט - הוא עלה על  האופניים בלי גלגלי העזר, ופשוט רכב הלאה, אל השקיעה. אמיתי. זה באמת היה ככה. עלה, פידל, נסע, ובמקרה גם הייתה שקיעה. עכשיו אני מחפשת אשמים בזה שלולי שלי נהייה כל כך גדול בחצי שניה. אבל כנראה שאין את מי להאשים...
אפילו יצאנו מצויידים במקל, שנעלם תוך שניות בין מאות הצופים של שבט החורש. בטח עוד חצי שניה הוא גם יגיד לי - אימא, היום יש פעולה של הצופים...


עמדנו שתינו המומות בצד, לא ידענו מה להגיד. וכאן, נקודת השיא - מזל שיש לי מצלמה. ממש מזל. כמה הייתי שמחה לראות ממש עכשיו תמונות שלי מהילדות, רוכבת בפעם הראשונה על אופניים בלי גלגלי עזר. 
יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לצלם, ולכתוב עליהם בבלוג, אפילו התחלתי להיות (קצת) יותר מאורגנת, וכבר יש לי מחברת קטנה עם רשימת פוסטים, ומה הולך להיות..אבל כשאני נתקלת ברגעים כאלו אני חייבת אבל חייבת לשמר אותם קצת יותר גבוה וטוב, אז אני רצה למחשב, פורקת תמונות וכותבת פוסט בלילה גמורה מעייפות למרות שנשבעתי שהיום אני מחסלת סופית כולל וידויי הריגה את הבלאגן בבית. לא קרה גם היום. ובכלל כשיש לי אייטימים (ביג סמיילי!!) כאלו אני בהיי. או כאלו למשל  -
לולה היפה גילתה את הקונספט: החדר של האח הגדול. במיוחד כשיש אצלו חברים. היא מעבירה את כל ההתרחשות לשם, ופשוט תוקעת דגל נוכחות. היא שם רוב היום. אפילו את הכרית המהממת שקיבלה מתנה מחברה טובה היא העבירה לשם. רואות את הכרית שכתוב עליה לולה? ככה זה כשיש לך בלוג - אני זוכה לפגוש אנשים מהממים! למי שלא מזהה זה מפפיט :)) אז רוב היום היא שורצת אצלו בחדר.
מנסה לשדוד לו את האוצר מהאוצר שהוא קיבל מתנה (ברור שמסבתא..). 
במשך כל הקרב לא היה להם שמץ של מושג שאני שם מאחורי הדלת מאוד מאוד מרוצה ממה שהם מייצרים לי. ברור שאני מאחורי המצלמה..
עד שהוא גילה שהוא נתפס על חם.. אלו בדיוק הרגעים שבהם אני אומרת מליון תודות על זה שאני מצלמת. מקווה שהצלחתי להחדיר קצת מוטיבציה להרים את המצלמה. אני לא יודעת מה היייתי עושה בלעדיה. ודרך אגב, את ה-20 מטרים הראשונים של לולי בחיים בלי גלגלי עזר צילמתי בוידאו באייפון, ואין לי מושג למה זה לא נשמר. לא קיים. לכו תסמכו על משהוא שהוא לא מצלמת רפלקס דיגיטלית...

ובעניין אחר לחלוטין, בין כל הרשימות שלי לפוסטים יש משהוא קצת אקטואלי. תכננתי (אולי זה עוד יקרה) להעלות פוסט על איך מתחילים בלוג. שואלים אותי את זה המון. האמת, לא נראה לי שיש כלים מוגדרים, או לפחות בטח לא לי. מה שאני כן יודעת זה שהויזואליות צריכה להיות מרשימה, ואם יש טקסט הוא צריך להיות כתוב טוב. ממש בקרוב נפתחת סדנה לכתיבה במיוחד לאימהות. שתי בחורות מגניבות מעבירות אותה בתל אביב. אם אתם בעניין של לפרסם טקסטים, נראה לי מאוד יעיל ונכון. והאמת נראה לי סופר כיף. את כל הפרטים תמצאו כאן. ובכלל אלף בית של בלוגים בעיני זה היכולת לפרגן. בגלל שזה כל כך מקובל בעולם הזה (של הבלוגים) אז הוא כל כך יפה...
הפוסט הבא? אהה...הצילומים של הבנות בסדנא. אתם תהיו בשוק. שוק טוטאלי וחיובי כמובן :)

3 comments:

  1. הבבלס הבבלס! כמה אני אוהבת את התוספת החדשה :)

    ReplyDelete
  2. מדליק!
    גם אנחנו סחבנו אופניים כאלה מחו"ל, ובזכותן הבנים למדו צ'יק צ,ק לרכב בלי גלגלי עזר.
    אצל הבת זה לקח קצת יותר...
    אולי תספרי באמת קצת על הקריירות הקודמות?

    ReplyDelete
  3. מתי עוד סדנא??????? :-))

    ReplyDelete