התרגשות גדולה. השבוע הזה כולו התחלות חדשות. לגבי לולה, אני עוד לא מרגישה שיש מה לכתוב, הגן בסדר, תודה. אם אתם שואלים אותי הייתי מעדיפה וילה עם חצר 200 מטר, בריכה וג'ימבורי (וגם איזה מטפלת נחמדה) ושהילדים יהיו איתי בבית. חוסך מלא בכיות. אבל במחשבה שנייה.. טוב, זה לפוסט אחר.
השבוע מוקדש בחצי השני שלו להכנות לסדנאת צילום!!! מי היה מאמין שזה יגיע כל כך מהר?? ובכלל, אתם זוכרים איך הכל התחיל?
לפני פחות משנה התחלתי לכתוב את הבלוג הזה. ומאז קרו כל כך הרבה דברים! רק טובים!!! פעם גם אמצא זמן לכתוב על ההתגלגלות של הבלוג. כשאני התחלתי חיפשתי המון סיפורים אישיים של בלוגריות. מה, למה, וכמה.. עכשיו בחיים האמיתיים, ולא אלו שהיו לנו בחופש הגדול, יש פחות זמן. אני צריכה פשוט לתעל אותו. עובדים על זה..
בחמישי הקרוב נפתחות הסדנאות צילום והתחלתי לאסוף כל מיני מקורות השראה שלי כדי להראות למשתתפים. ערמתי מעט ספרי צילום, מעט מגזינים, ואולי עשירית מהספרים של מרתה שיש לי בבית-
קשה להגיד מה ההשפעה הכי גדולה שלי, אבל היא- מרתה סטיוארט בהחלט גבוה גבוה למעלה (לא החלק של הכלא!!!) איך היא קשורה לצילום? בעיני כל מה שקשור לאסטטיקה קשור לצילום. נקודה. אז אני עסוקה בלכתוב לי משפטים חשובים, שחשוב שלא אשכח מהתרגשות..
חוב אחרון שלי מימי בולגריה - רציתי שסבתא תתפור ללולה שימלה ליומולדת הראשון שלה (אותו יום גשום שנגמר באחורה פנה עם האוטו ומיני חגיגיה אצל סבתא בבית) וכך היה. אבל זו צריכה להיות שימלה עם משמעות! לא סתם.. הכל התחיל כשגיליתי ארגז קרטון בעליית גג עם כל מיני מצעים ישנים. בין כל האוצרות נחו להם בשקט שני דברים: סט המצעים הראשון של אבא של לולה (בעלי..) בתור תינוק בעריסה.. מי היה מאמין? והשני הוא פיסת תחרה של סבתא של סבתא של לולה, אנחנו מדברים על יותר ממאה שנה אחורה, כן? אחד ועוד אחד ועוד שימלה חדשה של גאפ עם גיזרה פשוטה, וזה מה שיצא -
השבוע מוקדש בחצי השני שלו להכנות לסדנאת צילום!!! מי היה מאמין שזה יגיע כל כך מהר?? ובכלל, אתם זוכרים איך הכל התחיל?
לפני פחות משנה התחלתי לכתוב את הבלוג הזה. ומאז קרו כל כך הרבה דברים! רק טובים!!! פעם גם אמצא זמן לכתוב על ההתגלגלות של הבלוג. כשאני התחלתי חיפשתי המון סיפורים אישיים של בלוגריות. מה, למה, וכמה.. עכשיו בחיים האמיתיים, ולא אלו שהיו לנו בחופש הגדול, יש פחות זמן. אני צריכה פשוט לתעל אותו. עובדים על זה..
בחמישי הקרוב נפתחות הסדנאות צילום והתחלתי לאסוף כל מיני מקורות השראה שלי כדי להראות למשתתפים. ערמתי מעט ספרי צילום, מעט מגזינים, ואולי עשירית מהספרים של מרתה שיש לי בבית-
קשה להגיד מה ההשפעה הכי גדולה שלי, אבל היא- מרתה סטיוארט בהחלט גבוה גבוה למעלה (לא החלק של הכלא!!!) איך היא קשורה לצילום? בעיני כל מה שקשור לאסטטיקה קשור לצילום. נקודה. אז אני עסוקה בלכתוב לי משפטים חשובים, שחשוב שלא אשכח מהתרגשות..
חוב אחרון שלי מימי בולגריה - רציתי שסבתא תתפור ללולה שימלה ליומולדת הראשון שלה (אותו יום גשום שנגמר באחורה פנה עם האוטו ומיני חגיגיה אצל סבתא בבית) וכך היה. אבל זו צריכה להיות שימלה עם משמעות! לא סתם.. הכל התחיל כשגיליתי ארגז קרטון בעליית גג עם כל מיני מצעים ישנים. בין כל האוצרות נחו להם בשקט שני דברים: סט המצעים הראשון של אבא של לולה (בעלי..) בתור תינוק בעריסה.. מי היה מאמין? והשני הוא פיסת תחרה של סבתא של סבתא של לולה, אנחנו מדברים על יותר ממאה שנה אחורה, כן? אחד ועוד אחד ועוד שימלה חדשה של גאפ עם גיזרה פשוטה, וזה מה שיצא -
שיהיו לכם חגים שמחים!!!
כמה אומנות במשפחה אחת , ממש מוגזם הלב שלי לא עומד בזה
ReplyDeleteמאיה
איזו שמלה! אחת ויחידה, מיוחדת במינה, אין עוד כמוה בשומקום-- ומלאה משמעות והיסטוריה.
ReplyDeleteנפלא לקבל כזה נכס ליומולדת שנה ואולי השמלה הזאת תעבור בירושה במשפחה.
מקסים :)