1.8.12

workshop is almost here!!!

הי!!! לפני כמה שנים טובות, נגיד 8... קיבלנו במתנה בית בבולגריה. אף פעם לא יחסנו לזה חשיבות, הבית במצב שדורש שיפוץ יסודי יסודי, ולמי יש זמן/כסף/כח להשקיע במשהוא שהוא כל כך רחוק, לא מעלה את הערך שלו כבר כמה שנים (...) ןעם כל הטרדות של היומיום בתל אביב, מי בכלל חשב על זה? בפעמים האחרונות שהיינו כאן, אפילו לא טרחתי לבקר בו, או לראות מה קורה שם. זה היה איפה שהוא עמוק בראש, שהבית קיים, הוא שלנו, ואולי יום אחד...עוד מליון שנה נגיע גם לזה. בביקור הזה התאהבתי בבית. ממש ככה. לא יודעת למה, כבר ביום הראשון שהגענו לכאן, לקחתי את המצלמה, ומפתחות והלכתי לשם לבד. הבית נמצא 100 מטר מהדנובה, בים עצים מהממים בני עשרות שנים, מיקום מושלם. הבית אפילו מאוד גדול, עם עליית גג מדהימה, שבלי שידענו ההורים של בעלי כבר התחילו לשפץ אותה השנה, וה- skylight המדהים שיש שם זה משהוא שאני חולמת עליו כמעט כל לילה בדירה הלא כל כך מוארת שלנו בתל אביב...
זהו. לא עוד.  כתבו דרי המגדל שלט, תקעו מסמר מעל הדלת, וקבעו שלט בקיר: ברוכים הבאים/בית לשיפוץ. יכול מאוד להיות שבשנה הבאה כשנגיע הנה שוב, כבר נישן בבית חלומותינו. באחד השיטוטים שלי בפינטרסט מצאתי את השלט המקסים הזה, בלי לחשוב פעמיים הפעלתי את כל המומחים, עיצבנו אחד שאני ממש אוהבת, ורצתי לתלות אותו בבית. הצצה קטנה, הבית באמת צריך שיפוץ רציני, אבל רק מי שיודע לחלום יכול לראות כמה מקסים הוא יכול להיות...
כרגע אף  אחד לא נמצא בבית, חוץ ממדי החתולה, הקנו והיאכטה. אבא של בויאן בנה קנו קטן לפני כמה שנים, ואת היאכטה הוא בונה כבר יותר מידי שנים. לפחות יש לה בית. כל שנה בסוף הקיץ הוא מבטיח שבביקור הבא היא כבר תשוט. מחכים :) בסוף השבוע לקחנו את הקנו ויצאנו להפלגה קצרה.
באמצע של הדנובה לכל אורכה, עם כל כמה שהיא צרה, יש איים קטנים, עם חול לבן ומלא עצים. כל כך פסטורלי, כמעט ולא האמנתי כמה כיף היה. סבא ואבא השיטו את הקנו עד למקום מפגש,  אנחנו הגענו עם האוטו. בנקודת מפגש הזו, כולם מחנים את המכוניות ומפליגים לאיים. מיד כשהגענו ראיתי את הקרוון הזה -
זה מצחיק,  כי כל הדרך לשם דיברתי עם מרטין גיסי באוטו כמה אני רוצה לצאת לטיול קרוואנים בעולם, ותיארתי לו איך אני רוצה שהקרוואן יראה, לבן קרמי, עם וילונות תחרה, וכיתוב בורוד..כזה של בנות. והוא היה שם. מחכה לי. הקרוואן המושלם. יום אחד אעמיס את המשפחה וניסע למערב אמריקה. ככה, לשנה שלמה. יום אחד.
לא עשינו הרבה, פשוט רבצנו במים המושלמים של הדנובה, על החול הנעים, בשמש, בצל, על ערסל, באוהל, אכלנו, שתינו, אני אפילו נרדמתי קצת.
בזמן שסבא ואבא ומרטין היו עסוקים בלאסוף עצים למדורה, לולי חיפש לי פרחים, ורץ מאושר עם זר מקסים ביד. הוא הרגיש כל כך טבעי באי הקטן בזה, רץ מפה לשם, נכנס למים בביטחון לבד (המיד רדודים לאורך יותר מ-20 מטר בהתחלה) פשוט עשה מה שבא לו. מי היה מאמין שהוא בא מתל אביב???  אה, כן, לא הכל ורוד -
                                                             אבל לפעמים כן.
אפילו אני הייתיבמצב רוח יוצא דופן (חיובי) ןהסכמתי להצטלם. תמונה ראשונה הקיץ! הוכחה שגם אני הייתי באמצע כל הכיף הזה...
האמת, שאין לי שניה זמן. בין כל העיניינים הרגילים, אתם כבר יודעים שאני עובדת (קשה!) על הסדנאות צילום שממש מתקרבות. כמה פינישים אחרונים בעיניינים טכנים ואני מעלה פוסט סופר חגיגי ומשמח עם כל הפרטים, תאריכים, מיקום וכל מה שתרצו לדעת. אני אפרסם כאן בבלוג לראשונה, וההרשמה תהיה דרך המייל. מציעה לכם לקפוץ לבקר בימים הקרובים. (נגיד עד יום שישי בצהרים...) אני כל כך מקווה לפגוש כמה שיותר מכם!! xoxo

7 comments:

  1. נהדר! צילומים יפייפים!
    הבית,הסירה, הקרוואן
    הכל מושלם!
    אתם בני מזל :)

    ReplyDelete
  2. אהההה, מפוסט לפוסט את הורגת אותי ברכות, רוצה להיות חברה שלך, וזו בקשה רישמית :)

    ReplyDelete
  3. תמונות מקסימות, בולגריה לא יכלה לבקש יחסי ציבור יותר טובים מהפוסטים האחרונים! עשית לי חשק לנסוע לשם...

    ReplyDelete
  4. כמה שהכל יפה ומרגש! הצילומים שלך מדהימים! ממש מחכה לפרטים :-)

    ReplyDelete
  5. איזה תענוג של חופשה! הצילומים שלך כ"כ מקסימים ונותנים חיים להכל אני נשאבת לפוסטים שלך כל פעם מחדש

    ReplyDelete
  6. מקסים מקסים מקסיםםםםם
    הכרתי את הבלוג שלך רק לאחרונה ,הכל כ"כ מדויק ומלבב.. ואני מודה : התמכרתי
    מחכה לעדכונים ביום שישי
    דנהל'ה

    ReplyDelete