Timeline.

אני מאוד רוצה לשבת ולכתוב פוסט, ויש לי כל כך הרבה מה לשתף, כל כך הרבה תמונות מהחודש האחרון, שבו בעצם, כמעט ולא עשינו כלום.. אבל לא ממש. כי כשאני ממיינת את התמונות לפוסט אני רואה שהים שלנו נראה ממש ממש סוער, ועמוס, מה שלא בהכרח נכון. המציאות אולי קצת משתקפת אחרת. הימים האחרונים שלנו כאן, מאז שחזרנו מאיטליה מבורכים בשיגרה של משפחה, שלומדת בבית. נכנסנו לקצב למידה עם הילדים, קצב טוב, שמניע את עצמו. התקופה הזו היא לא מה שציפינו שתהיה. ציפינו לחורף כבד כמו בשנה שעברה, ולעומת זאת קיבלנו הרבה ימי שמש, עם שעות ארוכות בחוץ. 
בגדול אני מרגישה שאנחנו בחצי תרדמת חורף. עושים, אבל לא באינטנסיביות. עובדים, אבל גם נחים המון. כל המשפחה מתרגשת לקראת האביב. אנחנו מתחילים לרקום חלומות, והחוויות כבר מדגדגות לנו מתחת לבגדים. אני לקראת נסיעה לארץ, להעביר סדנה יומית, אתמול התבשרתי שמחכה לי עוד עבודה סופר שווה מרגשת ויצירתית בשבוע שאני בארץ, ואחרי זה הסדנה כאן בבולגריה. הסדנאות אמנם מלאות, אבל אני ממליצה לעקוב כאן אחרי הפרסומים בסופ״ש הבא... משהו חדש לגמרי עומד לקרות, והוא כמובן יהיה עטוף בים של אהבה... 
והפוסט? ואנחנו? הימים שלנו? שום דבר שאי אפשר לתאר בארבעים ומשהו צילומים.. 

הרבה קורה סביב המטבח. המטבח מחובר לפינת האוכל, ושם אנחנו לומדים. הבקרים מתחילים שם. ידים קטנות כמעט ותמיד מוכנות לעזור, מחפשות עוד משהו לכבוש בממלכת העצמאות.. 

הדנובה. לאחרונה היא ממש ממש גבוהה, ואי אפשר לרדת לקו המים. הדנובה היא המרכז של העיר כאן. אמנם היא לא נמצאת פיזית במרכז, אבל חוצה את העיר לכל אורכה, ואי אפשר בלעדיה. לא עוברים יותר מיומים, ומרגישים את הצורך להגיע אליה, לראות מה קורה. על האוניות יש מסעדות קטנות, ובגדה שלה יש מלא אבנים שנזרקות למים. כבר כתבתי, אי אפשר בלעדיה. 

אימא שלי כאן, היא באה לביקור קצר. זה תמיד קצר מידי. היא אומרת שאין לנו צעצועים בבית. זה קצת נכון וקצת לא נכון. תלוייי מה זה צעצועים, לא? וחוץ מזה, הסברתי לה שחגגנו כאן  ימי הולדת לילדים, וקיבלנו לא מעט גושים של פלסטיק מהסוג הרע ביותר. מבחירה, הילדים מתעלמים מהחפצים האלה. אפשר למצוא אותם מאופסנים באיזה ארון בבית. אנחנו משחקים בלגו. קוראים. מציירים. יש לנו מלא חיות צעצוע. טירה אחת. וקוביות ובולי עץ, שמהם אפשר לעשות הכל. וזה המון. 

שלושת הצילומים האחרונים לא יצאו משהו, אבל הרגע היה מדהים. את הסופרמן הזה לולי בנה בעצמו בנגריה. העיצוב כולו שלו, עזרה בחיתוך הוא קיבל מאבא. ככה עבר לו יום שלם בנגריה, ובסוף הוא יצא עם סופרמן. שמתעופף לו בבית. מתחת לעיר מחתיכות של עצים, ומכוסות קרמיקה, עם תוכי אחד שלא מפסיק לנקר.. 

ועוד הרבה רגעים קטנים בזמן, שאני לא רוצה לשכוח.
אז אמנם הסדנאות הקרובות כבר מלאות, אבל אתן כבר מכירות אותי. תמיד חייבת להיות בתזוזה. לא נותנת לראש מנוח. זה קצת טוב וקצת רע אני מניחה. אולי זו הסיבה שאני כל כך מתענגת על הרגעים האלה כאן בפוסט, קטנים, בלי הרבה תזוזות. פשוטים. נעימים. אבל לא הייתי מרגישה שלמה עם עצמי אם לא היה גם את הצד השני. אז כן, משהו חדש מתחיל לקרות ממש עכשיו, הלוואי שנהיה כבר כולנו ברגע הזה של השיתוף. אוטוטו זה יקרה, ואני מבטיחה, אתן לא תשארו אדישות לזה..

Let them be.

עוד חוב קטן ואחרון מהסדנה האחרונה, שהצטרף לו לפוסט קטן על האיטיות הזו שאני כל כך מעריצה, ולצערי לא תמיד היא נוכחת.. 
הסשן האחרון בסדנת כריסמס שהיתה, היה סביב קפה. בכלל קפה זה עניין ענק אצלי כאן בבולגריה. אין לי איפה לשתות קפה כמו שצריך. וזה חסר לי ממש. אין כאן בתי קפה היפסטרים שמכינים הפוך מעוצב, ובכלל, לנסות לבקש כאן מבית קפה מקומי שיכין לי הפוך, זו ממש בקשה מוזרה, ובטח שלא לצפות למשהו שמזכיר את הכוונה המקורית. בדרך כלל יגישו מנת אספרסו (ארוכה מידי מידי..) בכוס פלסטיק חד פעמית, שאני תמיד בטוחה שהיא תימס לי בין האצבעות, והחלב יהיה חלב עמיד, גבעה מלאה באויר ובועות בצבע לבן רותחת מידי ששורפת את הלשון. אני לא באמת מתלוננת, כי המצב מוכר לי ואחרי שנה וחצי למדתי להשלים איתו (בערך..). וכן, אני יכולה לקנות מכונת אספרסו, אבל איך שהוא זה לא העניין. לשתות קפה טוב בחוץ זה מה שחסר לי. הטקסיות הזו סביב ההזמנה, ההכנה, השיחה מסביב, החברה. 
וזה היה מתבקש להיות חלק מהסשנים בסדנה האחרונה, במיוחד אחרי שהזמנתי לי את ה-Chemex המפנק והחדש שלי :) אז גם יש עכשיו קפה מעולה בבית, וגם יש את הטקסיות שאני כל כך אוהבת.. אני הכי ממליצה לכם לקרוא קצת על הקונספט שמאחורי מכשיר הזכוכית המושלם הזה, שבכלל מוצג ב- MOMA כאחד מפרטי העיצוב המפוארים של המאה הקודמת. הרבה כימיה מעורבת בתהליך, והקפה שיוצא ממנו, קשה להסביר כמה הוא יותר טעים, ארומתי ונכון מכל קפה אחר שטעמתם.. אז החזרתי את הטקסיות של הקפה לחיים, והצלחתי להאט עוד פעולה אחת בסדר היום. במקום להכין נס קפה בשניה וחצי, ולשתות אותו בדקה, אני מכינהקפה ב-5 דקות (הזמנים מדודים כמו גם הגרמים. צריך טיימר ומשקל כדי להפיק את הקפה האידיאלי) ומשתדלת לשתות אותו לאט לאט שלא יגמר.. מי באה אלי לקפה :)? 

נורה החברה הבולגריה שלי כמובן התנדבה למשימה, ודייקנו את הקפה והיה ריח מעולה בכפר.. 
וכל פעם שאני מכינה לי קפה מחדש בכימקס שלי אני משתדלת לעשות את הדברים לאט. לעצור שניה, להאט את הקצב. עם כמה שהחיים שלנו כל כך (אבל כל כך!!!) הרבה יותר רגועים כאן, גם לנו קורה שאנחנו נכנסים לסיחרור, הוריקן של פעולות, שיכול להמשך אפילו כמה שבועות. ככה נראה לי שייראו חודשי מרץ ואפריל שלי, ובגלל זה אני ממש ממש ממש מאטה עכשיו, ומשתדלת להיות הצב במרוץ הזה. אני די בטוחה שהמרויחים הכי גדולים מזה הם הילדים. 

המזג אויר כאן משוגע לחלוטין. לפני שבוע היו כאן מינוס 15 מעלות עם מטר שלג, והשבוע כמעט ומתנו מחום עם 15 מעלות פלוס, ובימים מסוימים זה גם הגיע ל-19 מעלות פלוס. קשה לתכנן את הימים, אפילו ברמת השעות. 

הכי רחוק שאפשר להגיע עם התוכניות זה לזרוק אבנים בדנובה, לולי כבר מקפיץ אותן 4 וחמש פעמים. בויאן כל הזמן אומר שהוא לא האמין שהילדים שלו יזכו לעשות את אותם הדברים בדיוק שהוא עשה כשהיה קטן, בעולם המהיר והעצבי הזה של היום. הוא כנראה לא האמין שהוא יזכה לגדל את הילדים שלו, אפילו לזמן קצוב, בעיר שבה הוא גדל. והנה אנחנו כאן, באותה הדנובה, באותה הנגריה, שחולקה לכל כך הרבה סטודיואים, כי כולם  כאן יוצרים משהו. 

אני מניחה שלרובכם העשיה שלנו כאן נראית כל כך מרוחקת מהחיים שם, בישראל, והאמת שגם לי זה היה מרוחק אם לא הייתי נוכחת כאן בעצמי. אבל כרגע זו המציאות וזה היום יום שלנו,  ואני כל כך לא רוצה שייגמר. הבוקר שכן הביא לנו חלב נא (לא מפוסטר) ישר מהפרה. וגם קיבלנו דבש מהרי רילה, אחד הטעימים והמיוחדים שטעמתי. ואנחנו מכינים גבינה בבית, ומכינים נרות משעוות דבורים ועושים דברים שסביר להניח נראים מאוד מוזרים, אבל גורמים לחיים שלנו כאן להיות הרבה יותר מעניינים ויצירתיים. אנחנו יודעים שדי בקרוב, כנראה, נארוז את הדברים שלנו ונחזור לתל אביב. אבל באותה נשימה אנחנו גם יודעים ששום דבר לא מחזיק אותנו במקום אחד, וגם אם אחרי שנחזור לתל אביב נרצה לחזור הנה שוב לזמן ארוך, זה אפשרי. את התוכניות וההחלטות אנחנו עושים. 

הדרייב שמניע את הילדים ביום יום, בגלל שהם לא בגן או בבית הספר זה הסקרנות שלהם, והעצמאות שאנחנו מרשים להם. מותר להם לעשות כמעט כל דבר שהם רוצים אם זה לא מסכן אותם או אחרים. את הפנקייקים האלו לולה הכינה כמעט בעצמה, כי היא רוצה. והכי חשוב כי זה משמח אותה. 
חתיכה של שלווה בשבועיים האחרונים, לפני המרוץ הגדול בעוד חודש וחצי. כי על מי אני עובדת.. צריך גם לעבוד :) 
שלושה מקומות אחרונים בהחלט לסדנאת בולגריה הנפלאה, בכפר נידח שיגרום לכן להאט לשניה, ולהסתכל רחב רחב. כל הפרטים כאן. 

Very Important :)

סדנה חד יומית למתחילות תתקים ב-27 למרץ באותו בית קסום (שעיצבה דנה מרן)  מהפעמים  הקודמות, כי אי אפשר בלעדיו! 

איפה: קיבוץ המעפיל על יד חדרה, ממש בתוך הבית המושלם הזה שאתן רואות כאן למעלה. הבית הזה שייך למעצבת דנה מרן, שאזלו המילים בשפה העברית לתאר את מה שהבית שלה עושה לי...   

מתי: 27 למרץ, יום ראשון בבוקר  משעה 10:00 עד השעה 17:00 בצהריים. הסדנה כבר חצי מלאה!!!
       
מה כלול: סדנא מלאה ועשירה בתוכן שנבנה במיוחד עבור היום הזה. חלק עיוני, וחלק מעשי.
מודלים לצילום, סצנות מוקפדות ואביזרים ייחודיים לצילום. 
כמו כן תוגש פוסט ארוחת בוקר קלילה, וארוחת צהריים סופר מפנקת ובריאה!
כמה מקומות:  10

למי זה מיועד: ראשית לכל מי שיש ברשותה מצלמה שמתאימה לצלם באופן ידני מלא. (אני מודיעה שבעלות מצלמות מירור לס צריכות להיות בקיאות בפונקציות מראש) .
סדנאת היום מיועדת למתחילות , ולמי שצריכה שיפשוף קצר כדי להטעין את היכולות מחדש..:) 
בסדנה אלמד מאפס הפעלה ידנית של המצלמה, צילום מוחלט בפונקיית ה- M. 

כמו כן נתרגל: קומפוזיציות, סטיילינג ויצירת סיפור. 

לצערי לא יהיה לנו זמן לתרגל תוכנת עריכה, אבל אתן מוזמנות להגיע עם לפטופים לפריקת הקבצים. 

ומה אם כבר עשיתי אצלך סדנה בתל אביב: אז אם את חושבת שריענון יכול רק לשפר את היכולות שלך, זה לגמרי היום בשבילך. 

ומה אם עשיתי אצלך סדנה בבולגריה: אז בטח התגעגנו, ואשמח לראות אותך שוב!! ובכל זאת, יכול להיות שתחילתו של היום יהווה חזרה על חומר שאת כבר בקיאה בו, אז לשיקולך. בהמשך היום אנחנו נתרגל סצנות מקסימות, שאני בטוחה שתוכלי להנות מהחוויה הכללית. 

וכמה זה עולה? 1000 ש״ח + מע״מ.

אני מציעה יום עשיר, בעיקר בצילום ובסטייל, ולא לשכוח את האוכל השווה שילווה אותנו כל היום! וכמו שאני יודעת, החברה תהיה מהממת :) כי ככה זה יוצא תמיד! אואזיס קטן בים היום יום, הלימודים והקטנטנים, קצת שקט לראש, בסביבה פוטוגנית מושלמת. מה לא תבואו...? 

כרגיל, לפני כל קונספט חדש כזה, הלב שלי דופק מהתרגשות, אבל גם הפעם, יש לי הרגשה טובה שאתן בידיים טובות.. בבית של דנה, עם אוכל סופר מפנק וניחוח בולגרי ממני :) מתחייבת להפיק לכן יום שלא נופל מהסטנדרטים שאני רגילה אליהם כאן בסדנאות בולגריה. 

ומי שמעוניינת בחוויה אינטסיבית מעבר לים, עדיין מוזמנת לסדנאת אפריל שלי כאן בבולגריה ב-1 לאפריל. 

אז איך נרשמים: כרגיל דרך המייל: mylovelymessworkshop@gmail.com וחובה לציין בנושא המייל: סדנה יומית בקיבוץ המעפיל. אני מתנצלת מראש על הבקשה, פשוט חייבת לשמור על סדר כל שהוא בתיבת המייל שלי...ואתן לא רוצות שאפספס את המייל מכן. 
ההרשמה היא על בסיס 10 המיילים הראשונים שמתקבלים בלבד. 
כדי לדעת אם מקומכן שמור אתן צריכות לקבל ממני מייל חוזר. 

יאללה, נתראה?? 
xxxx אפרת

*צילם בכישרון רב את הבית ועשה לי חשק לעבור לגור בו: בועז לביא. 
להצצה איך היה בשלוש הסדנאות היומיות הקודמות, תקליקי כאן וגם כאן. הסדנה הזו היא מסוג הימים שאני הכי אוהבת! נתראה?? 

NEW BULGARIA WORKSHOP APRIL 1TH!

סוף סוף.. אפילו אני קצת לא מאמינה על עמצי כמה זמן לקח לי לכתוב את הפוסט הזה. הסדנה המדהימה שקרתה לה בהרי בולגריה הרחוקים בכריסמס האחרון, כמעט ולא הראתה את פניה כאן בבלוג.. הגיע הזמן לגמרי לחלוק לה כבוד. וגם לפרסם כאן את התאריכים החדשים לשלוש סדנאות מיוחדות שאוטוטו קורות. שימו לב שהתאריך של סדנאת בולגריה השתנה בגלל אילוצי טיסות. כל התאריכים והפרטים על שלושת הסדנאות בסוף הפוסט הזה. לפני זה, בואו למסע קצר איתי בסדנה שהיתה. מבטיחה שתהנו..
היא היתה חגיגית, מנצנצת, נשית וכל כך פוטוגנית..  לכל פינה שלא הסתובבתי, היו לי 80 אופציות לצילום. ככה זה כשאורות מהבהבים הם חלק מהתפאורה. זה תמיד מעצים את הזוהר. והיו כל כך הרבה אורות.. 

כולן קיוו לשלג (או שלפחות ככה היה נראה לי) ואף אחת לא ממש ציפתה לשמש החמימה שליטפה אותנו באמצע דצמבר. היא איפשרה לנו לצאת החוצה יותר, ולצלם את האופי של הכפר.  היתה אוירה כל כך נשית, ונראה לי שחברויות אמיתיות נוצרו שם. לכל המהססות, האם זה בסדר להגיע לבד, הסדנה הזו היא לגמרי התשובה עבורכן. ללא היסוס הן הגיעו בלי חברה (רובן) ויצאו עשירות ב-12 כאלו. צחקנו מלא, הישיבות סביב השולחן תמיד היו רועשות משיחות עמוסות, צחוק מתגלגל וכמובן המון אוכל טוב וטרי על השולחן, שחמותי לא מפסיקה להפתיע באיכויות שלה.. 

היו שני אלמנטים מרכזיים בסדנאת הכריסמס. העץ כמובן, וקיר האורות כאן למעלה, שבמרכזו בויאן השאיל לי את הציור האהוב עלי מהתערוכה האחרונה שלו. האמת שרציתי את ציור המלכה, אבל זה לא היה אפשרי :(  חבורת הנשים המהודרות שבמרכזו עומדות וסביר להניח מדברות על החיים. ממש כמו בסדנה. וכמובן, בסטיל. באסטטיות מקסימלית, שמנחה אותי בכל אחת מהסדנאות שאני מעבירה. 
קיר האורות לא הפסיק לייצר לנו מצבי צילום מרתקים כמו אלו שכאן לדוגמא - 

העץ היה האלמנט שעבדתי עליו ״הכי קשה״.. ממש.. נהנתי מכל רגע.. איסוף הקישוטים היה כל כך קפדני, והקו המנחה היה הפיות העדינות של טל דבש, שהשתתפה בסדנה, ושלחה פיות מראש. 
קישוטי וינטג׳ בולגריים מהעיר שלנו, שהצלחתי לקנות מזקני העיר. היו כמה שממש היה להם קשה להיפרד מהם, אבל הצלחתי לשכנע אותם למען הסדנה.. וכמובן קצת אנטרופולג׳י, לתיבול, קצת עבודות יד, וכמובן עגילי הסברובסקי של אילונה רובין באריזות הוורודות. והעץ עמד שם יפהיפה, אצילי, ומאוד מאוד נשי.. 

הסדנה היא לגמרי המקום לפגוש נשים מרתקות. אני מרגישה שאני הכי בעלת המזל, כי לי יוצא לפגוש את כולן.. סביב שולחן האוכל, תוך כדי הלמידה, מאות מילים עפות באויר, שאלות, תשובות, המלצות והרבה הרבה עניין אחת מול השניה. לשמחתי הרבה מאוד, לא מעט משתתפות כותבות בבלוגים שלהן על הסדנאות לאחר החוויה. אחת מהן היתה יונית צוק. לא רק שהיא מאלפת בידיעת הבלוגים שלה, היא גם כתבה כל כך יפה על החוויה האישית שלה בסדנה, ממליצה לכולן לקרוא. הפוסט המלא של יונית נמצא כאן. נראה לי שהתמונות שהיא מצולמת בהן מדברות בעד עצמן :) 

הרבה בנות כותבות לי שהן מגיעות קצת לנקות את הראש. למצוא שקט מסוג אחר, כזה שאין בבית עם הילדים. לאו דווקא שקט פיזי, דממה, אלה מוד אחר. נראה לי שסופ״ש שלם שבו את לא צריכה לדאוג לאף אחד חוץ מלהנאה האישית שלך, שזה כולל אפילו לא לשטוף כלים, זה בדיוק המתכון לריענון מחדש של המערכות. לא מעט אני כותבת כאן על הבחירות שאנחנו עשינו כמשפחה, ולמה אנחנו בעצם כאן. בטח קראתן פה או שם, שהיה לנו לחוץ מידי. צפוף מידי. מתיש מידי. ואני, שהייתי גם שם, וגם כאן בסדנה, יודעת להעריך את השקט הטוטאלי הזה שהכפר מספק. ואני נהנית מזה כל סדנה מחדש. בלילת, תוך כדי הסדנה, אין לי שום מטרד על הראש. אני נכנסת למיטה החמה, ונרדמת תוך דקה וחצי. סיבה מספיק טובה להגיע עד לכפר הנידח הזה, לא..? 

כאן למעלה זו סיוון. בכל סדנה יש את ״היפה״. אבל לגמרי לא רק, סיוון היא ללא ספק אחת הנשים הנעימות שפגשתי ever. הטונאליות שלה ככ נעימה, המילים שלה ככ מדויקות, ובכלל, היא מצלמת מקסים מקסים, ואפילו כתבה פוסט שובה לב על הסדנה, ושוב מזוית הראייה האישית שלה. מדהים איזה תהליך כל אחת עוברת בסופ״ש אחד קצר, אבל אינטנסיבי.. לפוסט הנפלא והמומלץ לקריאה של סיון תקליקי כאן. הוא לגמרי יעשה לכן סדר מזוית של משתתפת למה כדאי לכן להגיע. 

כרגיל, לפני שהבנות מגיעות הלב שלי קופץ מהמקום. ההתרגשות היא אותו הדבר בכל סדנה. נשבעת. אני תמיד בלחץ שלא אעמוד בזמנים, שיש יותר מידי עבודה לפני, שהחלל לא יהיה מתוקתק, שהמתנות לא יהיו במקום, וכן עוד הרבה ״קטנות״ כאלו שיכולות להוציא אותי מדעתי. אבל איך שהוא יוצא, שלכל המאוחר באחת בצהריים, אני כבר אחרי מקלחת, לבושה, שומעת מוזיקה של בנות (הפעם אלו היו first aid האהובות בסדנה האחרונה) בחדר המסודר והמצוחצח. הבנות לא מגיעות לפני ארבע.. שלוש שעות של שקט, מול האח הבוערת. 

ואז יש לי זמן להעריך ולהנות מכל העבודה הקשה של לפני הסדנה.. באמת שקשה לתאר מה הולך מאחורי הקלעים. זו לגמרי לא ״עבודה״ רגילה, והיא קורת בכל כך הרבה רבדים.. 

כמו כאן בתמונות למעלה. הקונטרס בין הבפנים לחוץ הוא גדול. בעלי הבקתות כל הזמן מפרגנים ואומרים לפני כל סדנה: ברוכה הבאה, בואי לזרות שוב קסם על הכפר.. זה באמת ככה, תוך כדי הסופ״ש של הסדנה הכפר מתעורר לחיים. אני חושבת שזו זכות גדולה להיות מוזמנת שוב ושוב לכפר הזה, שהוא מקום כל כך אישי למשפחות שגרות שם. 

החלל המרכזי, שבו מתקיימת הסדנה, משנה את פניו כל יום. והרבה תלויי במזג אויר. אם סגרירי בחוץ, הכל הופך דרמטי יותר. אם שמש חזקה בוהקת, היא שוטפת את כל החלל באור, ממש כמו בסדנאת האביב היפה שהיתה..  ויום אחד, הבטחתי לעצמי לצלם סדנה שלמה כאן בבולגריה דרך העיניים של נורה חמותי, או יותר נכון דרך התבשילים והקינוחים שלה. כל פעם אני כותבת את זה מחדש, וכל פעם הבנות מתפעלות מחדש כשהן מגיעות לסדנה. מדובר בסופ״ש של אוכל מדהים, בדיוק כמו שזה סופ״ש של תשוקה לצילום. נורה היא צבא של איש אחד במטבח, וזה לא נופל מהסטנדרטים בשום פעם. כמובן שהבנות באופן קבוע מושיבות אותה ביום האחרון לסשן מתכונים.. אני לא כותבת או מדפיסה מראש, שיהיה למתכונים אופי של עוברים מאימא לבת.. כמו תורה שבעל פה :) . אז נורה, מליון תודות, כמובן שאני זכיתי :)!
אם בא לכן טעימה קטנה מהמטבח בסדנה, שרון מקונדיטוריית שרון ורנה הנפלאה, לא ביזבזה זמן, וניסתה כבר כמה מהמתכונים של נורה. אולי אחד המוצלחים והכובשים ביותר הוא לחם הפודינג, עליו היא כתבה בפוסט אצלה בבלוג, עם עוד הגיגים מהסדנה. תודה יקירה!!!

גבירותי הנכבדות, צלמות מוכשרות, צלמות מתחילות. אני נרגשת להזמין אתכן לסדנה הבאה, שימו לב- בגלל אילוצי טיסות התאריך השתנה. התאריך החדש הינו ה-1 לאפריל (ולא תהיה שום בדיחה על חשבונכן, אני מבטיחה..) 
הסדנה מיועדת לצלמות מתחילות, אעבור על כל כללי הבסיס של תפעולי ידני של המצלמה ממש מאפס. צלמות שהנסיון כבר ברשותן, מוזמנות להגיע ולהנות מחוויה כוללת של כל מה שכתבתי כאן למעלה :) יש מקום לכולן, כל אחת תמצא את המקום הנכון לה בתירגולים, עם הרבה עזרה ממני, והנחיה. הסדנה היא סופ״ש חוויתי יותר מהכל... 
המקומות בסדנה מוגבלים, ואני ממליצה להרשם עוד השבוע, בגלל שלצערי הרב, וויזאיר חברת התעופה, העלתה בצורה משמעותית את המחירים. הסיבה שהתאריך שונה היא לשמור על מחיר נמוך ככל האפשר. כרגע מחיר הטיסה עומד על קצת פחות מ-500 ש״ח!!! מנסיון, המחירים יעלו, ויהיו פחות אטרקטיבים. 
לקראת הסדנה האחרונה נאלצתי לכתוב ליותר מ-10 מתעניינות שלצערי המקומות אזלו, גם יומיים לפני הסדנה.. אז אם אתן בעניין, זה לגמרי הזמן לשריין את המקום שלכן, ולהזמין כרטיס טיסה. רכישת הכרטיסים היא באחריותכן, רק ובלבד לאחר שאני מאשרת לכן במייל שישנן מינימום נרשמות. 

אז מה היה לנו? 
סדנאת בולגריה ה-8 (!!!) במספר תקרה בתחילת אפריל, ממש ביומו הראשון. ה-1 לאפריל 2016, כבר יש לי הרגשה שזה תאריך טוב :) נחיתה חזרה בבן גוריון ביום שני ה-4 לאפריל בשעה 08:00 בבוקר. 
הסדנה מיועדת לכל מי שצילום הוא הדבר בשבילה, וכמובן לבעלות מצלמת SLR . המון פרטים נוספים תוכלו למצוא כאן למעלה, או בלחיצה כאן. 

אני מרגישה שאני עומדת במשימת השנה שהצבתי לעצמי. להופיע בלפחות 5 תמונות בחודש, ארבע מהן עם הילדים. זה  ק ש ה... אבל אפשרי :)

וכמובן, לא שכחתי! הסדנה היומיות בישראל:  

התאריך הוא ה-27 למרץ, סדנה יומית למתחילות, בקיבוץ המעפיל. בביתה המושלם, כבר אמרתי של דנה מרן. להתרשמות מהסדנה האחרונה תלחצי כאן. 

אז כאמור, פרטים מלאים על הסדנה היומיות בארץ יינתנו מחר בפוסט נפרד, לבנתיים ההרשמה לסדנאת בולגריה ב-1 לאפריל נפתחת חגיגת, ומחכה ממש לך. כן, את :) 
תבואי? 
xxx