One day photography workshop in ISRAEL!!!

מה: סדנאת צילום חד יומית. 

איפה: קיבוץ המעפיל על יד חדרה, ממש בתוך הבית המושלם הזה שאתן רואות כאן למעלה. הבית הזה שייך למעצבת דנה מרן, שאזלו המילים בשפה העברית לתאר את מה שהבית שלה עושה לי...   

מתי: 29 לספטמבר, יום שלישי משעה 10:00 בבוקר עד השעה 17:00 בצהריים. הסדנה מלאה!!!
תאריך חדש!! 19 לנובמבר 2015! מהשעה 10:00 בבוקר ועד 17:00 אחר הצהריים.  הסדנה מלאה!!!
הזדמנות נוספת, ואחרונה להשנה! 18 לנובמבר, יום רביעי מהשעה 10:00 בבוקר ועד 17:00 אחה״צ. נותרו מספר מקומות!! מהרו לשריין את שלכן :) שלחו מייל ל:efratlozanov@gmail.com
       
מה כלול: סדנא מלאה ועשירה בתוכן שייבנה במיוחד עבור היום הזה. חלק עיוני, וחלק מעשי.
מודלים לצילום, סצנות מוקפדות ואביזרים ייחודיים לצילום.
כמו כן תוגש פוסט ארוחת בוקר קלילה, וארוחת צהריים סופר מפנקת ובריאה, שתבשל עבורינו יעל לנדסמן סבריאגו  קונדיטורית מבית היוצר של R2M (קופי בר בראסרי והוטל מונטיפיורי) כל האוכל בסדנה יהיה טבעוני! (כמובן שנגניב חלב לקפה למי שתרצה...:)) חכו שתראו את הקאפ קייקס ההורסות שהיא תכין לנו.... 

כמה מקומות:  10

למי זה מיועד: ראשית לכל מי שיש ברשותה מצלמה שמתאימה לצלם באופן ידני מלא. (אני מודיעה שבעלות מצלמות מירור לס צריכות להיות בקיאות בפונקציות מראש) .
סדנאת היום מיועדת למתחילות , ולמי שצריכה שיפשוף קצר כדי להטעין את היכולות מחדש..:) 
בסדנה אלמד מאפס הפעלה ידנית של המצלמה, צילום מוחלט בפונקיית ה- M. 

כמו כן נתרגל: קומפוזיציות, סטיילינג ויצירת סיפור. 

לצערי לא יהיה לנו זמן לתרגל תוכנת עריכה, אבל אתן מוזמנות להגיע עם לפטופים לפריקת הקבצים. 

ומה אם כבר עשיתי אצלך סדנה בתל אביב: אז אם את חושבת שריענון יכול רק לשפר את היכולות שלך, זה לגמרי היום בשבילך. 

ומה אם עשיתי אצלך סדנה בבולגריה: אז בטח התגעגנו, ואשמח לראות אותך שוב!! ובכל זאת, יכול להיות שתחילתו של היום יהווה חזרה על חומר שאת כבר בקיאה בו, אז לשיקולך. בהמשך היום אנחנו נתרגל סצנות מקסימות, שאני בטוחה שתוכלי להנות מהחוויה הכללית. 

וכמה זה עולה? 1000 ש״ח + מע״מ.

אני מציעה יום עשיר, בעיקר בצילום ובסטייל, ולא לשכוח את האוכל השווה שילווה אותנו כל היום! וכמו שאני יודעת, החברה תהיה מהממת :) כי ככה זה יוצא תמיד! אואזיס קטן בים החגים, הלימודים והקטנטנים, קצת שקט לראש, בסביבה פוטוגנית מושלמת. מה לא תבואו...? 

כרגיל, לפני כל קונספט חדש כזה, הלב שלי דופק מהתרגשות, אבל גם הפעם, יש לי הרגשה טובה שאתן בידיים טובות.. בבית של דנה, עם האוכל של יעל וניחוח בולגרי ממני :) מתחייבת להפיק לכן יום שלא נופל מהסטנדרטים שאני רגילה אליהם כאן בסדנאות בולגריה. 

ומי שמעוניינת בחוויה אינטסיבית מעבר לים, עדיין מוזמנת לסדנאת כריסמס שלי כאן בבולגריה ב-18 לדצמבר. 

אז איך נרשמים: כרגיל דרך המייל: efratlozanov@gmail.com וחובה לציין בנושא המייל: סדנה יומית בישראל. אני מתנצלת מראש על הבקשה, פשוט חייבת לשמור על סדר כל שהוא בתיבת המייל שלי...ואתן לא רוצות שאפספס את המייל מכן. 
ההרשמה היא על בסיס 10 המיילים הראשונים שמתקבלים בלבד. 
כדי לדעת אם מקומכן שמור אתן צריכות לקבל ממני מייל חוזר. 

יאללה, נתראה?? 
xxxx אפרת

*צילם בכישרון רב את הבית ועשה לי חשק לעבור לגור בו: בועז לביא. 

Exploring more and more and more..

אני ממשיכה עם סדרת הפוסטים על המסע שלנו, גם כי אני חושבת שיש איזה עניין כאן מהקוראות :) וגם כדי לתעד בשבילנו. מאוד כיף לי שהכל מסודר במילים, זה הופך את הזכרונות ליותר ממשיים. 

יום אחרי קניון המפלים, כל מה שרצינו זה עוד ועוד טבע פראי, כמה שיותר פראי. הגענו למסלול קצרצר, שמקיף את אגמי סמוליאן. זו שרשרת של אגמים, שמגיעים יחסית גבוה. יש בינהם גדולים יותר ופחות, ובשנים האחרונות הבנו שהם יחסית התייבשו, לכן חלקם הופכים לביצות, והגודל שלהם קטן. זה לא מנע מאיתנו להיות אופטימים, שאנחנו יוצאים לראות טבע מהמם, כמו שראינו קצת בתמונות. המסלול שבחרנו היה יחסית קצר, שעה של עליה במעלה היער, לעבר האגם הגבוה, וירידה נעימה למטה. 

הטבע מסביב לא איכזב, היו לילדים מרחבים לרוץ בהם, להשתולל, לנוח לרגע, לשכב על כר דשא, ולחקור ביצה אמיתית. היום הזה היה מושלם לגמרי. כשירדנו למטה עם האוטו, עצרנו במסעדה נחמדה (על האוכל עוד אכתוב בהמשך, סתם שתדעו הוא לא משהו בכלל. כן, בטח איכזבתי אתכן, אבל זו האמת... ) הילדים דגו לכל המשפחה את ארוחת הערב, ובגאווה גדולה הגישו לנו את הדגים הטעימים לשולחן. זה היה לגמרי אחד משיאי הטיול בעינהם. התשוקה שיש להם לדייג, אין לי מושג מאיפה זה. אבל זה משמח, כי פתאום רואים שני ילדים סופר מרוכזים, מפוקסים, ושקטים לפחות ל-20 דקות :) 

שמחה שאתן כאן נהנות יחד איתי מהחוויות שלנו, ותודה על כל התגובות הכיפיות. זה אחרת כשאני יודעת שהבלוג הזה הוא לא חד צדדי... והתגובות מאוד מעודדות להמשיך עם התיעוד. נראה לי שאקח יומיים חופש מהבלוג, ואחזור עם עוד פוסט או שניים (למרות שיכולים להיות אולי שישה או שבעה נוספים....) מהטיול שלנו. עד אז, סופ״ש מצויין, אצלנו כבר התחיל לרדת גשם, ונראה שהחום הגדול נשבר, ואולי הדשא בגינה יחזור להיות ירוק ממים סוף סוף, אחרי שהשמש הרותחת בשבועיים האחרונים ייבשה אותו לגמרי.. 

אפרת xxx

Waterfalls rocks!!

אנחנו ממשיכים בדרכים... לפני שהתחלנו את הטיול, ניסיתי להספיק לקרוא קצת חוויות של מטיילים בבולגריה. אחד המקומות שכמעט בכל מקום המליצו עליו הוא קניון המפלים בהרי רודופי. אז לשם נסענו. ישנו בגסט האוס בעיר שנקראת סמוליאן, האמת שיכולנו לישון במקומות קצת יותר אקזוטים בטבע, אבל לא עשינו חיפוש מקדים, והלכנו אחרי המלצה שקראנו ברשת. לא כל כך יצא לנו לחוות את העיר עצמה, למרות שישנו שם שלושה לילות, כי היינו כל כך עסוקים בכל מה שהיה לאיזור להציע, וזה הרבה. 
התחלנו עם ההמלצה הראשונה, והיא היתה ממש ממש שווה. קניון המפלים בסמוליאן. חייבת לציין שזה היה המסלול עם הכי הרבה טיילים שיצא לנו לעשות בבולגריה. רוב המטיילים היו בולגרים אם לא כולם.. בכלל, כמעט ולא פגשנו הפעם מטיילים זרים מחוץ לבולגריה. ציפינו למסע קצת יותר מגוון מבחינת  - את מי ניפגוש בדרך, אבל לא ככה היה. 

המסלול התחיל ממש מאכזב, הלכנו על דרך אספלט איזה קילומטר, ולא הבנו ממה כל ההתרגשות. וכל הזמן הצטרפו למסלול עוד ועוד מטיילים, אז ניסינו להישאר אופטימים.. אחרי קילומטק וחצי בערך, השביל התחלף לשביל בתוך יער, והכיף התחיל. מכל פינה צץ לו הנחל, לעיתים צר, לעיתים רחב יותר, עם זרם ממש נעים וקר... ומפלים קטנים, ובינוניים ואחד ממש ממש גדול. הילדים באמת נהנו מהמסלול הזה, מכל חלק שלו. הטיפוס היה יחסית מתון, כל הזמן בעליה, ולקראת הסוף העליה הפכה לתלולה יחסית, אבל עמדנו בזה בגבורה, והגענו עד לנקודה הכי גבוהה. 

ידענו מראש שהמסלול אמור לקחת בערך 4 שעות, והחלטנו לא להוסיף ליום הזה עוד כיוון, אז סחבנו איתנו ארוחת צהריים, וממתקים  ונחנו שעתיים באמצע באחת הפניות הסודיות, איפה שיש בריכה סודית עם מלא ראשנים : ) לא האמנו שהיינו בפינה המדהימה הזו רק אנחנו ביום העמוס הזה, וזה היה שליו וכל כך נעים... 

זו לגמרי היתה התחלה מושלמת לטבע הנפלא שציפה לנו בהמשך הדרך. המסלול ממש מומלץ לילדים, ובכלל. 
אה, כן, ואלו המפלים : 

אני ממש ממליצה, למי שחושב אולי לעשות את המסלול הזה, לקחת רשת פרפרים. קשה לעמוד בכל היופי והמגוון של הפרפרים שחיים באיזור הזה, והם עצומים בגודלם!! זה לגמרי היה טריגר להמשיך העליות כשהיה קצת קשה. פרפר אחד צבעוני שמושך למעלה זה כל מה שצריך.. 

וחרב אחת שניצחה בכל כך הרבה קרבות על גשרים. זו נהייתה מסורת מאותו היום, לתעד כל קרב של לולי ואבא על גשר, ויש לי אוסף של תמונות בכל הלוקיישניים שעברנו. לא היה משעמם לרגע, והכי הכי היה משמח להתחיל ככה את החוויה שלנו בתוך הטבע. 

יש כל כך הרבה מה לעשות באיזור היפהיפה הזה, כבר באותו יום הודענו לבעלת הגסט האוס שלנו שאנחנו מאריכים בעוד יום. וככה התישבתי בערב, מול המחשב לתכנן טוב טוב את הימים הבאים כדי לא לפספס שום דבר חשוב. וביום למחרת, ראינו נפלאות... בפוסט של מחר :) 
  

Musala peak, Borovets.

אז פסגת מוסלה. הפסגה הגבוהה בבלקן, טיפלה פחות מ-3000 מ׳. יש רכבל שבחורף מסיע את כל הגולשים לנקודות תחילת המסלול. בויאן בעלי גדל ולמד לעשות סקי במדרונות בורוביץ מגיל 4. כל שנה המשפחה היתה נוסעת עם עוד 3 זוגות חברים לבית של אחת המשפחות באיזור בורוביץ, לשבועיים שלמים של סקי. אנחנו עלינו עם הרכבל עד למעלה, כדי לנשום את האויר, ולהציץ על מוסלה. לא יכולנו לטפס ממש עד הפסגה, המסלול  לא כל כך מתאים לילדים. למרות שיש חיז׳ה (בקתת הרים) באמצע הדרך, ואפשר לעצור אם מתקשים, החלטנו שזה לא זה הפעם. גם המזג אויר היה ערפילי, וחוץ מזה היו לנו  ימים רבים של הליכות לפנינו. באנו להתפעל מהנוף, וככה היה. היינו עסוקים בעיקר להשטתות מול הנוף המדהים הזה, ולעושת פרצופים למצלמה. הילדים שניהם מאוד אוהבים לצלם, וכל אחד בתורו קיבל את המצלמה. הבעיה היחידה היתה, שנסעתי לטיום הזה עם העדשה הכי כבדה שלי.. והם לא אוהבים אותה, הם תמיד מבקשים להחליף לעדשה הקטנה.. 

הפעם לקחתי איתי את עדשת הזום שלי 24-70 של קנון עם צמצם מאוד נוח של 2.8. זו עדשה טובה, לא האהובה עלי, אבל פרקטית מאוד לטיולים. המינוס הגדול של הוא המשקל. וזה באמת מבאס, במיוחד כשיוצאים לטיולים של יום שלם עם אוכל ומים על הגב, וגם מצלמה. אבל המגוון שהיא מספקת איך שהוא שווה את המאמץ לדעתי. למרות, שבטיולים נקודתיים, אני חושבת שאעדיף לקחת איתי עדשה קלה יותר, כמו ה-50 מ״מ עם צמצם 1.4, שאני אוהבת במיוחד. הטרייד אוף של עדשת ה-50 היא הזווית שלה. היא לא נועדה כל כך לצילומי נוף פתוח ורחב, ולכן, היא נשארה בבית הפעם, כמו גם בטיול שלנו לשבעת אגמי רילה. 

כשאני מצלמת בטיולים, כמובן שחשוב לי לתפוס את הטבע והנוף במיטבם, אבל מעל לזה, הרבה יותר חשוב לי לתפוס את המשפחה שלנו עם הסיפור שלנו. לספר סיפור תוך כדי צילום, זה מה שמושך אותי כל כך בצילום. הקלישאה של צילום אחד שווה אלף מילים היא המוטו שלי תוך כדי צילום. אני חושבת שאני נכשלת אם התמונות שלי לא מצליחות להעביר סיפורים עשירים, ואני מרוצה כשאני יודעת להגיד שהצלחתי. 

המטרה שלי היא לספר תוך כדי צילום, איך הילדים שלי היו, הרגישו, צחקו, השתטו ואולי בכו, תוך כדי הטיולים שלנו, ובכלל החיים. צילומים עוצרי נשימה של נופים אלפינים כבר יש, אבל צילום של לולי משתין לכיוון הפסגה, לאף אחד אין, רק לי! וזה מצחיק אותי, זה רק של המשפחה שלנו, ואלו החיים באמת. ככה גם כל הצילומים בפוסט הזה, ואני מקווה שבכלל בבלוג הזה. אני מרגישה שהזכרונות של הילדים שלי כל כך עמוקים מהחוויות שלהם בחיים לא רק בגלל שהם באמת זוכרים, ועדיין לא שכחו, אלא בגלל שיש להם את כל התמונות האלו לדפדף בהן מייד פעם, ולהטמיע את הרגע עמוק עמוק בראש ובלב שלהם. 

הרבה  פעמים בצילומי נוף ההנחה הראשונה היא לסגור צמצמים. לא מבינות על מה אני מדברת? אז אולי תבואו לסדנה שלי כאן בבולגריה.. הסדנה הקרובה כבר מלאה, הבאה תהיה לקראת כריסמס! בכל אופן, אז במקום לסגור צמצמים, תנסו פעם לעשות את הדבר ההפוך, כמו שעשיתי כמעט בכל התמונות בפוסט הזה. ההרים מלאי ההוד מאחורי המשפחה שלי, והדמויות מאוד מבודדות מהרקע, מה שלחלוטין הופך אותן לנושא בצילום, והטבע הפראי לנשוא שמשלים אותן. 

העננים  ביום ההוא היו  המרכך הטבעי הכי מושלם שהטבע יכול לייצר. בכלל, בצילומי חוץ, ובעיקר נוף, חשוב לשים לב שאין פרטים שרופים מחשיפת יתר. לדוגמא שמים, או מים (מפל) נוטים להישרף בקלות, וחשוב לנסות ולשלוט בזה כדי שזה לא יקרה. עננים הם כמובן הפיתרון האידיאלי, אבל קשה להזמין אותם.. 
ועוד משהו אחד קטנטן. תנסו להתנתק  מנקודת ההנחה שצריך לעמוד מול המצלמה מסודרים ומוקפדים בשביל תמונה. הרי בחיים אנחנו לא ככה, אז למה להתאמץ? גם צילום מאחור עושה את העבודה מצויין, לא רק שתי עינים פרונטליות למצלמה. 

טייק אוף, או מה שנקרא, פוקסים זה לא דבר רע. לפעמים אלו יהיו התמונות שהכי נאהב. לכן, לעולם לא למחוק תמונות תוך כדי צילום מהמצלמה. את זה עושים בנחת בבית מול המחשב עם מזגן.. ובכלל, למי יש זמן למחוק תמונות מול נוף כזה? 

ממליצה להיות קוליות, ז הכי חשוב בזמן צילום. לא להלחיץ את הסביבה רק בגלל שאתן רוצות צילום טוב ומוקפד. תנו לדברים לזרום, הרי צילום ילדים ומשפחה לעולם לא יכול להיות משעמם. אבל בקלות יכול ליפול לקלישאות אם מנסים להנדס יותר מידי.

ולחשוב על הסיפור. תמיד הסיפור. 

אז פסגת מוסלה היתה יפהיפיה. היינו שם ביום האחרון שלנו בבורוביץ. רק הנסיעה ברכבל שאורכת חצי שעה שווה את המאמץ להגיע לשם, ובטח שבט בתקופת הקיץ. לראות את כל האשוחים הזקנים והמפוארים עומדים שם כמו חיילים צובעים את ההר בירוק עד. הרכבל נוסע ונוסע, וקשה להאמין כמה גבוה ורחוק מטפסים מנקודת ההתחלה. 

וכאן בורוביץ נגמר. עלינו לאוטו, והדרמנו לכיוון עיר בשם סמוליאן. בסמוליאן הטבע הוא אחר, וזה איזור שאני יכולה להגיד בלב שלם, אם אתם חושבים להגיע לבולגריה, אסור לכם לפספס את סמוליאן, בהרי רודופי היפים. 

ניפגש כאן מחר, עם מלא עצים, מים, וחוויות חדשות. 

xxx אפרת

תראו כמה הרואי צילום יכול להיות, אם משנים טיפה זוית,  ומצלמים מלמטה.