Last spots - May photography workshop!

אז אחרי הפוסט העמוק של אתמול, חייבים לשנס מותניים, ולחזור בפול מרץ לעבודה. עוד משהוא שבורכתי בו, לקרוא לסדנאות האלו עבודה. היום בבוקר, קמתי אפרורית, לא ידעתי מה הכיוון, מה הלאה. מספיקים שני מיילים לפקס אותי ולייצר אנרגיה שהניעה בטח את כל היום הזה, ובטח שכמה חודשים קדימה. עוד אספר לכם..

אני כאן היום, לענות על שאלות שאני נשאלת כבר שבוע מאחורי הקלעים. שאלות על הסדנה הבוערת של שבה אני מארחת בהתרגשות גדולה את דניה ווינר ממתכוניישן. קשה לתאר משהוא שעוד לא קרה, הרי אצלי הכל מאוד ויוזואלי, וכשאין צילומים אין מעגל סגור. אז אנ מנקדת את הפוסט הזה, שבו אענה על כ-ל השאלות, בצילומים שאני מאוד אוהבת מהסדנאות בשלוש השנים האחרונות! כן, כבר שלוש שנים שהקונספט הזה בועט, ואני רק עם הפנים קדימה. אז נתחיל?

האם הסדנה מיועדת לזוגות בלבד? ממש לא. מוזמנים כמובן באופן חד פעמי זוגות, אז אם הבעל חשב אי פעם להצטרף, זו אולי ההזדמנות היחידה הקרובה. מוזמנות נשים שמגיעות לבד, עם חברה, או עם בעל. וכמובן גם גברים שמגיעים לבד, או עם בן זוג :) קיצר, הסדנה לא עובדת עם הגדרות מגדריות הפעם... פשוט בואו!
ומה עם בעלי פחות מתעניין בצילום ויותר מגיע בשביל החוויה? הרי זה ברור. גם את זה לקחתי בחשבון. אין שום בעיה! אצלנו בוידן, עושים שלכולם יהיה נוח. תשאירו לנו לטפל בלו״ז של הסדנה, מי שמעוניין לארח לזוגתו חברה נעימה, לאכול טוווווווב, ולהתמנגל עם כוס יין שלושה ימים, זה המקום בשבילו. הרבה מהסשנים שלנו יהיו בחוץ, בטבע, אינדיבידואליות כאן היא ערך עליון. המלווה יהיה אורח כבוד .

כמה אוכל להנות מדניה כצלמת? המון. דניה מקבלת עשרות פניות מאז שסגרה את הסטודיו שלה ביפו, פניות מלקוחות שרוצים ללמוד מהטובה מכולם. דניה כיום לא מלמדת צילום בצורה מסודרת, וזו באמת הזדמנות חד פעמית להנות מסשן שלם, טכני, מוקפד, לפי הספר, מאחת שיודעת. במסגרת הסופ״ש הכנסנו בלו״ז סשן צילומי מזון שיועבר כולו על ידי דניה. אם אתם אפילו טיפונת נוטים לכיוון הזה, אם העסק שלכם דורש צילומי מזון, אם בזה חלמתם להתמקצע, אתם ממש רוצים להיות איתנו כשזה קורה. אני אהיה החרשנית שכותבת כל מילה (ומוציאה בסוף 100!!) אז, אם לא הצלחתם להשיג את דניה לשיעורי צילום בישראל, בואו לבולגריה. כבר סגרתי איתה את הפרטים :)

האם הסדנה מתאימה למתחילים ממש? בהחלט כן. כבכל סדנת מתחילים, יש סשן של שעתיים ביום השני, שבו אני מסבירה בשיטה מיוחדת שפותחה בנאסא, סתם... את עקרונות תפעול המצלמה. כמה עשרות אנשים כבר אמרו שלי שזה עובד :) תסמכו עלי להפיל לכם את האסימון כבר ביום שבת בבוקר. הסשן הוא לא ארוך וטכני מידי, הוא מאוד מרוכז ומדוייק. גם אם תגיעו עם מצלמה בתוך קופסא עם פצפצים, יש מצב גדול שתדעו מה לעשות בה!

האם הסדנה מתאימה למתקדמים? בהחלט גם. איך? חוץ מהסשן הראשון בשבת בבוקר, כל שאר הזמן נתעסק בתרגולים. ולתרגול אין גיל. אני, מדליקה את המצלמה בבוקר מיד כשאני מתעוררת, מין אימון בוקר כזה. לתרגל את העיניים. כי אם נפסיק לתרגל לא נשתפר, הכי בסיסי. אז בהחלט כן, גם אם אתם מתקדמים ויודעים לתפעל את המצלמה, תמצאו את הסדנה הזו נפלאה כחוויה, ובמיוחד עם האקסטרא הנפלאה, דניה. שתי מורות בסדנה אחת...

מה המזג אויר? צפויי להיות מושלם. אביב בשיאו. אפילו אם הוא יתחיל מאוחר השנה, יהיה חם ונעים. האמיצים שביננו אפילו יכולים לקחת בחשבון טבילה בדנובה, הנהר האהוב שלנו. הסדנה שכולה עוסקת בחיי חוץ, תתמקם ברובה בחצר המוריקה שלנו, וביערות הפראיים מסביב לעיר. נבלה בחוץ כמה שיותר, והבית הנעים שלנו יהיה פתוח להצצות מטבח ולימודי עריכה.

האלכוהול כלול במחיר הסדנה? (באמת שנשאלתי...) בוודאי! ואנחנו לא חוסכים כאן. נקודה.
אני רוצה להדגיש שוב שהסדנה לא מתאימה לצמחונים הפעם. וגם, כשישבנו אי שם בנווה צדק דניה ואני לפני שבועיים, כבר רקמנו המון פרטים קדימה, וחשבנו יחד כמה כיף יכול להיות אם הקבוצה כולה תהיה חלק מעשיה (מאוד פוטוגנית יש לציין, זה חשוב, לא...?) של ארוחת אש בערב שבת.. אז כבר יש מרכז התרחשות, יש קונספט ויש חגיגה גדולה. פשוט תבואו, ואנחנו כבר נבעיר בכם את האש.
ביום ראשון, היום האחרון לסדנה, נצצא ללוקישן מחוץ לעיר, עם סלים עמוסים בכל מה שטוב ומושחת. עד כאן פרטים לגבי יום ראשון. את השאר תצטרכו לברר בעצמכם.

ומה לגבי טיסות? תקשיבו, המחירים בריצפה כרגע. ממש. פעם אחרונה שבדקתי זה היה 350 ש״ח לכרטיס. ככל שתקבלו את ההחלטה מהר יותר, המחיר ישאר אטרקטיבי יותר.
כבר יש נרשמים שמגיעים מאירופה, ואם גם אתם  כאלו, אז אל תהססו לכתוב לי. אתן לכם את שעת האיסוף מהשדה בסופיה, ותחברו להסעה לעיר שלי, פיס אוף קייק.
אני מסיימת כאן, הימים קצרים מידי, ויש לי מליון דברים להספיק. אם במקרה לא עניתי על שאלה שמתרוצצת לכם בראש בלי מנוחה, אל תהססו לכתוב לי.
ולהרשמה? פשוט שולחים לי מייל ל: efartlozanov@gmail.com לא לפני שקוראים את הפוסט הראשון שכתבתי ומציג את כל הפרטים הטכניים של הסדנה, כולם.
כל כך מחכה לכם כאן, אפרת

To be a rock and not to roll.

אנחנו מוקפים בענני שלג מאסיבים כבר שבוע. הכל לבן מסביב, לפעמים מטפטף גשם, והופך את הערימות הבלתי יאמנו האלו לגבעות של שלג מהפנטות. קרחונים ענקיים מחליקים מהגג של הבית מידי פעם, ויוצרים רעידות אדמה מלחיצות. אבל בפנים כל כך חם ונעים לנו. הימים רגועים, ואנחנו עסוקים בדברים קטנים ומשמחים.

חם בבית, והאח דולקת כל הזמן, למרות שההסקה שלנו היתה אחת ההחלטות הטובות שעשינו כשבנינו את הבית. המחשבה שכל היום אנחנו מסתובבים עם חולצות קצרות ויחפים בבית, כשבחוץ הכל מושלג, גורמת לי לחשוב שניצחנו את המערכה. בישראל, אפילו בחורף הכי פושטי, הייתי מעמיסה על הילדים בגדים מסורבלים בתוך הבית. כאן, הבתי חם, ואני מוצאת את עצמי כמעט ולא יוצאת, כי הכל נמצא בפנים. כל מה שאני צריכה. התחלתי לעבוד על תוכניות קדימה. אחרי שאנחנו מסיימים את לימודי הבוקר שלנו, אני מתיישבת מול המחשב, ומתכננת. חוקרת, גולשת למחוזות רחוקים, ומעיזה לחלום איך אני רוצה שהשנה הקרובה תראה. הסדנאות ישנו קצת כיוון גיאוגרפי, שיתופי הפעולה יהיו משמעותיים ויגדלו, ואני רוצה שהאתגרים יגדלו, ושהעשיה תמשיך להיות פורה ומפרה. במאי הקרוב אני מארחת את דניה ווינר מהבלוג מתכוניישן לסדנת אש כאן בבולגריה. ההרשמה החלה, ואשמח לענות על שאלות שאולי יש לכם. תלחצו כאן לכל הפרטים. 

לולה הקטנה שלי כבר לא כל כך קטנה. במערכת הבולגרית מתחילים את כיתה א׳ בגיל 7. זאת אומרת שאנחנו צריכים לקבל החלטה תוך חודשיים אם לרשום אותה לכיתה א׳ או לא. כל הפלוסים בעולם נמצאים מבחינתי בלימודים בבית. עם אחיה אני ממש על הגל. אנחנו לומדים נפלא. הוא התלמיד האולטימטיבי. סקרן, שאפתן, לרוב בעל משמעת, והכי חשוב, תולעת ספרים. כל מה שחשוב לו זה זמן קריאה. מאוד קל ללמד ילד בבית שאוהב לקרוא. הרבה משימות הוא מבצע בעצמו, ומאז שזכה בג׳ק פוט וקיבל אייפד ליומולדת, הוא גם משתמש בויקיפדיה לא מעט, וגולש בין גלי האינטרנט בדרך לימודית וחינוכית.
עם החתולה הקטנה זה קצת אחר. היא פראית. ההבנה שלה, המחוייבות ללימודים ולמשמעת בתור תלמידת חינוך ביתי היא אחרת. היא סופר סקרנית, ויצירתית, אבל אוהבת כל כך את הדרך שלה. ויש לה דרך מאוד ברורה. היא קובעת.

עכשיו אני לא דורשת ממנה הרבה. אנחנו בעיקר עובדות על קריאה, והבנת הנקרא. היא מדהימה אותי ביכולות שלה, בהבנה שלה, בזכרון של פרטים אחרי זמן ממושך. הכל נפלא, רק כשהיא מחליטה שיש לה דברים חשובים יותר לעשות כשהיא צריכה לשבת על הטוסיק ללמוד. יש לה הרבה עיסוקים משלה, וקשה להסביר לא את המשמעות של זמן נתון ללימודים, וזמן למשחקים. באלגנטיות של נחש, החיה האהובה עליה, היא אומרת לי:״  אולי היום נלמד על נחשי תירס? את יודעת כמה הם מגניבים? הם יכולים להיות חיית מחמד. בואי אימא, אראה לך ביוטיוב מה מצאתי. כדאי לך, זה לימודי טבע, לא? ״ וכל זה קורה כשאני מנסה ללמד עיצור חדש, להסביר לה את ההבדל בין חולם לשורוק. ואין לי מכאן מוצא. היא לא מתקפלת. אז מה עושים? זה לא פשוט. יש לי חודשיים להחליט אם היא תרשם לכיתה א׳ בבולגריה או לא. לא יודעת למה מבחינתי זה חצי סוף העולם. מערכת החינוך כאן כל כך לא מקבלת, כל כך לא יצירתית, אני רוצה את הלהבה של לולה בוערת בשיאה. בסופו של יום אני מעריצה את הדיבורים שלה על נחשים ועכברים, את ההחלטה שלה לשים את החולם והשורוק בצד, ליום שהיא תהיה מוכנה.

אני מתפללת שנדע לקבל את ההחלטה הכי טובה בשבילה. וגם בשבילנו. כי כשאני מתוסכלת זה לא פשוט. זה לא נעים. ובסופו של יום, או של שנה, או של שנים.. אני כל כך אוהבת ללמד אותם בבית. להיות מוקפת שלג לבן, האח בוערת, עוגת לימון חמה מהתנור, וכל זה בזמן שאבא שלהם מלמד אותם היסטוריה של העת העתיקה, או שאינ שומעת את לולי קורא ספר שלם באנגלית לאחותו, או שהיא מעתיקה סיפורים שלמים סתם כי היא אוהבת וכיף לה ונעים להם.

כתב היד של לולה מאוד אמוציונאלי. כל אות שלה זה כמו ציור אקספסיבי. מסתלסלת, מתעופפת, מלאה בתשוקה. היא כותבת כמו ריקוד. והאותיות לא ברורות. קנינו לה ציפורן. ממש כמו של פעם. היא כותבת עם דיו, היא כל כך אוהבת את זה. הכל פתאום נקי ומסודר. לכל אות יש משמעות. חשוב לה להקפיד פתאום. טפיחה קטנה על השכם, ועוד פעם אני מפליגה למחשבות על כיתה עם 30 ילדים, ואיך שם ידאגו לה. איך יבינו, יעריצו את הראש המיוחד שלה. ויש עוד כל כך הרבה ילדים מיוחדים. וכולם נפלאים. איך היא תבלוט בין כולם? ואם האש תכבה? ומי יאסוף את הביצים מהלול כל בוקר???

 כל כך הרבה אני דואגת. ומה עומד מול זה? הנה. ילדים. חברים. דינמיקות. יש לנו מזל גדול, ובשנתיים האחרונות הצלחנו להשחיל את הילדים לקבוצה נפלאה. האמת שהם עשו את כל העבודה, לנו רק היה מזל פיזי של לגור בשכונה הזו. כמו בימים שלנו, כשאני הייתי ילדה, הם עוברים דלת דלת, בלוק בלוק, אוספים את כולם ויורדים לשחק למטה ברחבה של הבניין. ילדים מקסימים, כיף. השבוע חגגנו ללולי יומולדת באיחור גדול, כי השובב הזה קיבל את היומולדת האמיתית שלו כאן בבית, עם שתי הסבתות!! ואחר כך על הסלופס באיטליה, ואז הוא היה חולה, ורק השבוע הצלחנו לארגן מסיבונת.

אני מבינה, ורואה כמה החבורה הזו חשובה להם. כמה הם תלויים בה, ומבינה, שאם הם יהיו בבית ספר היא רק תגדל. הקלישאה של האיכות מול הכמות. אני לא מלמדת אותם בבית על עיוור. אני עובדת עם תוכניות שמאושרות על ידי איגודים אמריקאים לחינוך ביתי. אני חוקרת וחופרת כל לילה, אני אוספת את מיטב הספרות שנכתבה מאז 1800 ומשהו. הילדים לומדים שירה. אפשר להגיש שאחרי שלוש שנים יש לי כיוון די ברור מה אני רוצה. וזה בטח לא נמצא בבתי ספר. כמה קשה לילד לזכור איפה האוקיינוס האטלנטי, ואיפה הפסיפיק? ואיפה ההודי? אבל כשיש לך חודשיים בגואה על החוף, אתה לעולם תדע באיזה מים אתה שוחה. לא?
אז חגגנו יומולדת, ואני הכי אוהבת לנעוץ בבלוג חגיגות כאלו, בטוחה שהילדים יתענגו על הזכרונות המתועדים בעוד כמה שנים טובות. לראות את החור הענקי שהשן החסרה יצרה, או את החיוכים המתוחים מאוזן לאוזן כשהחברים שאתה אוהב כולם סביבך ומאושרים.

הילדים המתוקים האלו, לא גדלו על משחקים ארץ ישראליים :) כל שנה אנחנו חוזרים על אותו קונספט של יומולדת, עם הבצל על הכף, תפוח במים, וכל מה שאני מכירה מילדות. הם מחכים לזה משנה לשנה. בשבילם זה אקזוטי ממש.. לראות את כולם כל כך מאושרים, זה החיים עצמם. החיוכים לא נגמרו, ועם צביטה בלב, אני חושבת מה היה קורה אם היו סביבם עוד 20 חברים טובים. אבל יש להם את הקבוצה שלהם, וזה כבר הרבה יותר ממש שהיה לפני שנתיים.
הנחתתי הפעם. גם על עצמי. לשים את המחשבות שחור על גבי לבן זה לא פשוט.
כמה צילומים אחרונים ששבו את ליבי בשבוע האחרון. לולה, השחקנית בעלת 100 פרסי אוסקר, מנקה את הבית באובססיביות כל היום. מזל בתולה. כל הזמן עם סמרטוט ביד. וגם, שולחן האיפור שסבא בנה לה ליומולדת שש, והרגעים המופלאים שהיא מבלה מולו. החיים בכל עוצמתם.

ואני, אני חוזרת לעבודה. מקדמת את הסדנה החדשה עם דניה בכל המרץ, חולמת על משתתפים סקרניים, ב- outdoor פוטוגני כאן בבולגריה. יהיה נפלא, בזה אני בטוחה. מחכה לכם במייל שלי, לכל שאלה, mylovelymessworkshop@gmail.com ומחכה לכם עוד יותר כאן, לחגיגה האמיתית. מחר, אעלה פוסט חדש בנוגע לסדנה, תשארו בסביבה. אפרת