6.3.18

To be a rock and not to roll.


אנחנו מוקפים בענני שלג מאסיבים כבר שבוע. הכל לבן מסביב, לפעמים מטפטף גשם, והופך את הערימות הבלתי יאמנו האלו לגבעות של שלג מהפנטות. קרחונים ענקיים מחליקים מהגג של הבית מידי פעם, ויוצרים רעידות אדמה מלחיצות. אבל בפנים כל כך חם ונעים לנו. הימים רגועים, ואנחנו עסוקים בדברים קטנים ומשמחים.


חם בבית, והאח דולקת כל הזמן, למרות שההסקה שלנו היתה אחת ההחלטות הטובות שעשינו כשבנינו את הבית. המחשבה שכל היום אנחנו מסתובבים עם חולצות קצרות ויחפים בבית, כשבחוץ הכל מושלג, גורמת לי לחשוב שניצחנו את המערכה. בישראל, אפילו בחורף הכי פושטי, הייתי מעמיסה על הילדים בגדים מסורבלים בתוך הבית. כאן, הבתי חם, ואני מוצאת את עצמי כמעט ולא יוצאת, כי הכל נמצא בפנים. כל מה שאני צריכה. התחלתי לעבוד על תוכניות קדימה. אחרי שאנחנו מסיימים את לימודי הבוקר שלנו, אני מתיישבת מול המחשב, ומתכננת. חוקרת, גולשת למחוזות רחוקים, ומעיזה לחלום איך אני רוצה שהשנה הקרובה תראה. הסדנאות ישנו קצת כיוון גיאוגרפי, שיתופי הפעולה יהיו משמעותיים ויגדלו, ואני רוצה שהאתגרים יגדלו, ושהעשיה תמשיך להיות פורה ומפרה. במאי הקרוב אני מארחת את דניה ווינר מהבלוג מתכוניישן לסדנת אש כאן בבולגריה. ההרשמה החלה, ואשמח לענות על שאלות שאולי יש לכם. תלחצו כאן לכל הפרטים. 




לולה הקטנה שלי כבר לא כל כך קטנה. במערכת הבולגרית מתחילים את כיתה א׳ בגיל 7. זאת אומרת שאנחנו צריכים לקבל החלטה תוך חודשיים אם לרשום אותה לכיתה א׳ או לא. כל הפלוסים בעולם נמצאים מבחינתי בלימודים בבית. עם אחיה אני ממש על הגל. אנחנו לומדים נפלא. הוא התלמיד האולטימטיבי. סקרן, שאפתן, לרוב בעל משמעת, והכי חשוב, תולעת ספרים. כל מה שחשוב לו זה זמן קריאה. מאוד קל ללמד ילד בבית שאוהב לקרוא. הרבה משימות הוא מבצע בעצמו, ומאז שזכה בג׳ק פוט וקיבל אייפד ליומולדת, הוא גם משתמש בויקיפדיה לא מעט, וגולש בין גלי האינטרנט בדרך לימודית וחינוכית.
עם החתולה הקטנה זה קצת אחר. היא פראית. ההבנה שלה, המחוייבות ללימודים ולמשמעת בתור תלמידת חינוך ביתי היא אחרת. היא סופר סקרנית, ויצירתית, אבל אוהבת כל כך את הדרך שלה. ויש לה דרך מאוד ברורה. היא קובעת.



עכשיו אני לא דורשת ממנה הרבה. אנחנו בעיקר עובדות על קריאה, והבנת הנקרא. היא מדהימה אותי ביכולות שלה, בהבנה שלה, בזכרון של פרטים אחרי זמן ממושך. הכל נפלא, רק כשהיא מחליטה שיש לה דברים חשובים יותר לעשות כשהיא צריכה לשבת על הטוסיק ללמוד. יש לה הרבה עיסוקים משלה, וקשה להסביר לא את המשמעות של זמן נתון ללימודים, וזמן למשחקים. באלגנטיות של נחש, החיה האהובה עליה, היא אומרת לי:״  אולי היום נלמד על נחשי תירס? את יודעת כמה הם מגניבים? הם יכולים להיות חיית מחמד. בואי אימא, אראה לך ביוטיוב מה מצאתי. כדאי לך, זה לימודי טבע, לא? ״ וכל זה קורה כשאני מנסה ללמד עיצור חדש, להסביר לה את ההבדל בין חולם לשורוק. ואין לי מכאן מוצא. היא לא מתקפלת. אז מה עושים? זה לא פשוט. יש לי חודשיים להחליט אם היא תרשם לכיתה א׳ בבולגריה או לא. לא יודעת למה מבחינתי זה חצי סוף העולם. מערכת החינוך כאן כל כך לא מקבלת, כל כך לא יצירתית, אני רוצה את הלהבה של לולה בוערת בשיאה. בסופו של יום אני מעריצה את הדיבורים שלה על נחשים ועכברים, את ההחלטה שלה לשים את החולם והשורוק בצד, ליום שהיא תהיה מוכנה.



אני מתפללת שנדע לקבל את ההחלטה הכי טובה בשבילה. וגם בשבילנו. כי כשאני מתוסכלת זה לא פשוט. זה לא נעים. ובסופו של יום, או של שנה, או של שנים.. אני כל כך אוהבת ללמד אותם בבית. להיות מוקפת שלג לבן, האח בוערת, עוגת לימון חמה מהתנור, וכל זה בזמן שאבא שלהם מלמד אותם היסטוריה של העת העתיקה, או שאינ שומעת את לולי קורא ספר שלם באנגלית לאחותו, או שהיא מעתיקה סיפורים שלמים סתם כי היא אוהבת וכיף לה ונעים להם.



כתב היד של לולה מאוד אמוציונאלי. כל אות שלה זה כמו ציור אקספסיבי. מסתלסלת, מתעופפת, מלאה בתשוקה. היא כותבת כמו ריקוד. והאותיות לא ברורות. קנינו לה ציפורן. ממש כמו של פעם. היא כותבת עם דיו, היא כל כך אוהבת את זה. הכל פתאום נקי ומסודר. לכל אות יש משמעות. חשוב לה להקפיד פתאום. טפיחה קטנה על השכם, ועוד פעם אני מפליגה למחשבות על כיתה עם 30 ילדים, ואיך שם ידאגו לה. איך יבינו, יעריצו את הראש המיוחד שלה. ויש עוד כל כך הרבה ילדים מיוחדים. וכולם נפלאים. איך היא תבלוט בין כולם? ואם האש תכבה? ומי יאסוף את הביצים מהלול כל בוקר???



 כל כך הרבה אני דואגת. ומה עומד מול זה? הנה. ילדים. חברים. דינמיקות. יש לנו מזל גדול, ובשנתיים האחרונות הצלחנו להשחיל את הילדים לקבוצה נפלאה. האמת שהם עשו את כל העבודה, לנו רק היה מזל פיזי של לגור בשכונה הזו. כמו בימים שלנו, כשאני הייתי ילדה, הם עוברים דלת דלת, בלוק בלוק, אוספים את כולם ויורדים לשחק למטה ברחבה של הבניין. ילדים מקסימים, כיף. השבוע חגגנו ללולי יומולדת באיחור גדול, כי השובב הזה קיבל את היומולדת האמיתית שלו כאן בבית, עם שתי הסבתות!! ואחר כך על הסלופס באיטליה, ואז הוא היה חולה, ורק השבוע הצלחנו לארגן מסיבונת.
אני מבינה, ורואה כמה החבורה הזו חשובה להם. כמה הם תלויים בה, ומבינה, שאם הם יהיו בבית ספר היא רק תגדל. הקלישאה של האיכות מול הכמות. אני לא מלמדת אותם בבית על עיוור. אני עובדת עם תוכניות שמאושרות על ידי איגודים אמריקאים לחינוך ביתי. אני חוקרת וחופרת כל לילה, אני אוספת את מיטב הספרות שנכתבה מאז 1800 ומשהו. הילדים לומדים שירה. אפשר להגיש שאחרי שלוש שנים יש לי כיוון די ברור מה אני רוצה. וזה בטח לא נמצא בבתי ספר. כמה קשה לילד לזכור איפה האוקיינוס האטלנטי, ואיפה הפסיפיק? ואיפה ההודי? אבל כשיש לך חודשיים בגואה על החוף, אתה לעולם תדע באיזה מים אתה שוחה. לא?
אז חגגנו יומולדת, ואני הכי אוהבת לנעוץ בבלוג חגיגות כאלו, בטוחה שהילדים יתענגו על הזכרונות המתועדים בעוד כמה שנים טובות. לראות את החור הענקי שהשן החסרה יצרה, או את החיוכים המתוחים מאוזן לאוזן כשהחברים שאתה אוהב כולם סביבך ומאושרים.












הילדים המתוקים האלו, לא גדלו על משחקים ארץ ישראליים :) כל שנה אנחנו חוזרים על אותו קונספט של יומולדת, עם הבצל על הכף, תפוח במים, וכל מה שאני מכירה מילדות. הם מחכים לזה משנה לשנה. בשבילם זה אקזוטי ממש.. לראות את כולם כל כך מאושרים, זה החיים עצמם. החיוכים לא נגמרו, ועם צביטה בלב, אני חושבת מה היה קורה אם היו סביבם עוד 20 חברים טובים. אבל יש להם את הקבוצה שלהם, וזה כבר הרבה יותר ממש שהיה לפני שנתיים.
הנחתתי הפעם. גם על עצמי. לשים את המחשבות שחור על גבי לבן זה לא פשוט.
כמה צילומים אחרונים ששבו את ליבי בשבוע האחרון. לולה, השחקנית בעלת 100 פרסי אוסקר, מנקה את הבית באובססיביות כל היום. מזל בתולה. כל הזמן עם סמרטוט ביד. וגם, שולחן האיפור שסבא בנה לה ליומולדת שש, והרגעים המופלאים שהיא מבלה מולו. החיים בכל עוצמתם.


ואני, אני חוזרת לעבודה. מקדמת את הסדנה החדשה עם דניה בכל המרץ, חולמת על משתתפים סקרניים, ב- outdoor פוטוגני כאן בבולגריה. יהיה נפלא, בזה אני בטוחה. מחכה לכם במייל שלי, לכל שאלה, mylovelymessworkshop@gmail.com ומחכה לכם עוד יותר כאן, לחגיגה האמיתית. מחר, אעלה פוסט חדש בנוגע לסדנה, תשארו בסביבה. אפרת

27.2.18

Francis Mallmann. FIRE!

הלו הלו!
מתרגשת מליון, להזמין אתכם, הפעם, נשים וגברים, לסדנאת אש.
ואני לא לבד. כי שיתופי פעולה, ובטח ברמות דיוק כאלו, הם הדרייב החדש שלי. קוראים יקרים, דניה ווינר. מתכוניישן. צלמת מחוננת, מחלוצות צילום המזון בישראל, בלוגרית אלופה, והיום, גם בשלנית מסקרנת, עם המון תשוקה שבוערת בה, לבישול חוץ, לחומרי גלם מעולים, לאיכות. דניה, ומתכוניישן, נתנו את הטון במשך שנים רבות לכל בלוגי האוכל בישראל. אנחנו מחזרות אחת אחרי השניה כבר המון זמן, בגלקסיה הנפלאה הזו שקוראים לה רשתות חברתיות (ותודה להן שהביאוני עד הלום... ) וביום האחרון שלי בישראל, נפגשנו סוף סוף, כדי לסגור עבורכם את כל הפרטים לסדנה הקרובה. אז דניה, תודה שהסכמת להגיע, אני יודעת, שתהיה סדנה מדהימה, עם הדיוק המופתי שלך :) נתחיל בפרטים? כי יש הרבה, ומפתיעים!

מי זה פרנסיס מלמן?
קודם כל הוא דמות, לפני הכל. כמו כל אמן גדול. טונות של כריזמה, ועוד יותר טונות של שיגעון. תציצו בלינק הזה, לא תרצו משהו אחר אחרי זה. הסדנה של דניה ושלי, כולה תהיה הומאז׳ לאדון פרנסיס. כי ככה זה. תשוקה היא משהוא מדבק, כשמישהו עם תשוקה גדולה עושה משהו גאוני, אתה מיד נשבה. נופל שדוד. אנחנו רוצות להיות חלק מהעשיה הנפלאה הזו, הטקסיות של האוכל, הטקסיות של יצירת האימג׳. האסטטיקה של ה-outdoor, היא המנוע שלי מאז שעברתי לבולגריה, וגם דניה מוצאת המון השראה בתחום הזה. אז הקונספט של הסדנה הוא בישול באש. אמרתי שתהיה אש.. אנחנו מקימות סשן פירומני מטורף, בגבעות של צפון בולגריה, במיוחד בשבילכם.

מתי?
11-13 למאי 2018.
הגעה לסופיה ביום שישי בצהריים. נסיעה של 4 שעות לאי הקסום שלנו כאן בבולגריה. צפון מערב בולגריה, על הגבול עם רומניה וסרביה. הארד קור מזרח אירופה :) הסדנה מסתיימת בלילה שבין ראשון לשני (אחרי הרבה אלכוהול, כן..?) ומשם נסיעת לילה בהסעה מאורגנת כמו בהלוך לשדה בסופיה. ב-9 בבוקר יום שני אתם חזרה בישראל.

למי הסדנה מיועדת?
גברים ונשים הפעם! כן. הגיע הזמן, לא? סופ״ש זוגי מהחלומות הקרניבורים שלכם. יהיה הרבה בשר, אז לא הייתי ממליצה לצמחונים הפעם. או שבאחריותכם.
הסדנה מיועדת למתחילים. נלמד את יסודות הצילום מהבסיס. גם אם לא נגעתם במצלמה מעולם, ויש לכם מצלמת DSLR, זה המקום בשבילכם. וגם, אם אתם מעוניינים בכל האקסטרות שאנחנו מציעות, כמו החוויה והאוירה, וכן יש לכם ידע בצילום, תבואו! מתחייבת שתצאו מרוצים.
אקסטרא ענק, דניה לא רק תגיע לבשל עבורינו, היא גם תעביר סשן שלם בצילומי מזון. אם ללמוד ממישהיא בארץ, אז מדניה. נקודה. לדעתי זה מספיק כדי להרשם. כל השאר נלווה.

מה צריך?
הרבה תשוקה לאסטטיקה, לצילום ולאוכל. והרבה תאבון.


איפה ישנים?
מלון נפלא, באמצע הפארק המוריק של מאי. הכל, אבל הכל יפרח לכבודכם. מרבדים של פרחים לבנים, וכמויות בלתי נתפשות של ציפורים יעירו אתכם בבוקר. יש חדרים זוגים וחדרים ליחידים. מה שמתאים לכם. המלון נמצא חמש דקות הליכה מהבית שלי, שהוא מרכז הסדנה.




מה בתפריט?
לימודי צילום והרבה. לימודי תוכנת עריכה, לייטרום. התנסות בסטיילינג. וכמובן סשן מקצועי בצילום מזון מאת דניה. כל הסודות ייחשפו. וגם, אוכל. ויין. הרבה אוכל מפנק, מנחם, טעים. מאוד. אנחנו לא חוסכות בכלום. מה שהאוירה דורשת, יושג. נבעיר עבורכים מדורות, נבשל בסגנון פראי, ממש כמו פרנסיס, אי שם בפטגוניה המושלגת. את הצילומים לפוסט הזה צילמתי היום. לא יכולתי לבקש תפאורה מושלמת יותר עבור הפוסט. כי פרנסיס, מעריץ את החוץ. מעריך את החוץ. אחד המשפטים שהכי חרוטים לי מהפרק בנטפליקס הוא: you dont grow on a secure path. מעריצה את המשפט הזה. כל כך נכון. אני רואה את החוסר ״בטחון״ לא כמכשול, לא כמשהו קשה, אלא כהפתעה. כשמשהו יכול להפתיע אותי זה מרגש. אני מתרגשת מהחוסר ידיעה מה הלאה, וככה נשביתי בקסמיו של המטורף הארגנטינאי. אז מה עוד בתפריט? you dont grow on a secure path. תנו לנו להפתיע אתכם.



אחד הרגעים הנוספים, שכל כך חיברו אותי לפרנסיס, ועד היום חשבתי שאי די היחידה, הוא כשהוא אמר בסרט שמבחינתו שרוף, זה טעם. כל כך נכון! אני הראשונה לאכול אוכל שרוף. ומאז שהוא לימד אותי לשרוף בכוונה את העגבניות על הפלנצ׳ה ולא להתנצל.. רק בשביל הטעם הזה אתם חייבים להגיע :)




אז מה תכלס..
המחיר הוא 4100 ש״ח ליחיד בחדר זוגי 4200 ש״ח ליחיד בחדר פרטי. המחיר כולל הכל מהכל, חוץ מטיסות. וויז איר מציעים טיסות זולות אם קונים מוקדם. כשתחליטו להרשם, שלחו לי מייל ואעביר לכם את כל אופציות הטיסות. ההסעות מהשדה ואל השדה יצאו בהתאמה לטיסות וויז איר, אבל גם טיסות אל על מתאימות בהחלט. במחיר כלול: הסעות במינובוס תיירים מפנק, ארוח במלון, סדנת הצילום, ושלוש ארוחות מפנקות ביותר ביום. שכחתי לציין, שדניה היום בעלת כובע נוסף, אולי אחד השווים בתחום המזון. היא נמצאת בשיווק של ריסטרטו, היבואנים של כל מה שטעים בישראל, ובכלל. אז פרמז׳ן 30 שנה? צ׳ק. וכן הלאה וכן הלאה... כמובן, שבעקבות הקיץ האחרון, אחרי שעברתי סדנה מזורזת לקוקטילים הורסים, כל האלכוהול המובחר ביותר יהיה חלק בלתי נפרד מהסדנה. אז את אל תתמהמהו, כן..?

מה צריך?
מצלמה דיגיטלית. מחשב נייד. מוזמנים להתיעץ איתי בנוגע לציוד בשמחה רבה.





אנחנו כאן בבולגריה, יודעים לחגוג את החיים ובגדול. מזמינים אתכם, קוראים נפלאים, להצטרף לסעודה בת שלושה ימים, שכוללת צילום, טבע, אוכל, צלמות מוכשרות ((:) והרבה הרבה good vibes. אינטנסיבי. ככה אני אוהבת את החיים שלי.

אז איך נרשמים?
פשוט מאוד. שולחים לי מייל לכתובת הזו: mylovelymessworkshop@gmail.com ומשריינים את המקום שלכם כבר היום. ההרשמות נסגרות מהר, רק אומרת.

אנחנו מתחילים כבר לשחק באש, מצחצחים עבורכם את הגינה. כל היופי הזה בפוסט הנוכחי יהיה שלכם, מינוס השלג. ועוד הרבה הרבה יותר..

ומה חוץ מזה? די הרבה האמת. חזרנו לשגרה אחרי המון זמן. הילדים חזרו ללמוד, אנחנו בסוג של רגיעה, במיוחד עם תועפות השלג הזה שלא עוצר לרגע.







אני תמיד אומרת, שאני רגועה רק ככשני דברים טובים מתוכננים לי קדימה. בכל תחום. כמו שתי חופשות שאני כבר יודעת עליהן, או שתי סדנאות...! מה?!?!  כן. כבר יש תאריך נוסף לסדנת מתקדמות. ה-25 למאי. לא מגלה פרטים, אבל רק שתדעו שיש אורחת... נכס רציני. אני אוהבת ריטואלים, אני אוהבת מקצועיות על. זהו, לא מגלה. פרטים בשבועיים הקרובים. אז, אם כבר הייתן כאן בבולגריה, ונכבשתן בקסם בדיוק כמוני, תשמרו את הסופ״ש של ה-25 למאי. סופר קלאסיקו של הסדנאות :)

שכחתי משהו? יש לכם עוד שאלות? אל תהססו. כתבו לי למיל הסדנאות,  mylovelymessworkshop@gmail.com אני עם היד על המקלדת, לענות לכם כמה שיותר מהר.
דניה, ברוכה הבאה לבולגריה, אנחנו נבעיר יחד את המקום, בזה אני בטוחה!