4.9.17

Happy Days

חגגנו ללולה בסופ״ש האחרון יומולדת 6. הילדה היא קסם, היא לא מהעולם הזה, אבל באמת. היא אחרת, היא כל כך שונה, היא חיה בעולם משל עצמה, היא טוותה סביבה מציאות מהפנטת, היא חיה עם החיות ביער, וכל בוקר מתעוררת ומספרת לנו איפה היא בילתה בלילה, כשכולם כבר הלכו לישון. על גב של איזו חיה היא התעופפה, להציל איזו חיה בצרה, לצלול לאיזו מצולה, להחזיק את הפיתון הגדול בעולם, לחלל לאיזו קוברה. היא לא מבקשת או מצפה לבלונים, וקישקושים. היא ביקשה שני עכברים ליום ההולדת, והיא תקבל אותם אחרי שנחזור מישראל (מגיעים לביקור אוטוטו), כדי שלא ישארו לבד. היא ביקשה עוגה עם סוס, לרכב על סוסים, ושנרשום אותה לחוג רכיבה. וגם את הפסטה של ״עירית״ שזה פסטה של דה צ׳קו עם פרמזן שמן זית ומלח מפונפן.. מישהי אחת מאוד מיוחדת לימדה אותה להיות כל כך אנינת טעם : ) היא קיבלה ותקבל את הכל. היא מדהימה. לפעמים אני שוכחת שאנשים שאני לא מכירה קוראים את הבלוג, והוא הרבה מעבר למקום לפרסם את הסדנאות שלי. היא היה, התחיל ותמיד יהיה המקום האישי שלי לכתוב על החיים. אני אוהבת לכתוב, אוהבת להתרפק על נוסטלגיה, ומכורה לצילומים מרגשים. אז כן, לפעמים יהיו כתובות כאן מילים כמה אני אוהבת את הילדים שלי. כמה אני נהנית יחד איתם מהילדות, כמה אני אוהבת ילדות childhood, וכל מה שמרכיב אותה.
מחר אנחנו מתחילים רישמית את השנה שלנו, שנת לימודים. אני מלמדת את הילדים לעשות בחירות כל יום. החיים בנויים מלדעת לעשות בחירות ולקבל החלטות. זה מה שאימא ואבא עושים עם ההשכלה שלהם, עם הלימודים שלהם, או כמו שאנחנו רואים את זה עם החיים שלהם. לולה היא רק בת שש, אבל החלטית ונחושה יותר מהרבה אנשים שאני מכירה. היא יודעת לקחת החלטות בסיסיות, וגם החלטות גדולות מאוד. ככה היא החליטה שהיא רוצה עכברים ליום ההולדת, וככה היא גם החליטה שעדיף שהיא תקבל אותם אחרי הנסיעה לישראל, כדי שלא ישארו בודדים. היא אלופה, היא חכמה, ואני גאה בה עד השמים.
לולה אהובה, שהחיים ימשיכו לחייך אלייך, ושאת לא תפסיקי לחייך לעולם, כי העולם צריך אותך. את אור.
אז חגגנו, ועם כל הדברים שעושים לילדים טוב, בעצם עם כל הדברים שהם ביקשו, זה לא היה כל כך קשה לרצות אותם. וגם, חזרנו לאותה בקתה בהרים שאנחנו מגיעים אליה כבר שנה שלישית ברציפות. הגענו לשם אחרי שבועות מאוד אינטנסיבים, וגילינו שהיינו כל כך, אבל כל כך צריכים את הימים האלו בין הערסל למדורה לביקתה, כדי פשוט להיות, ולא לעשות כלום. אלו החגיגות הכי טובות. נראה לי שאני כותבת את זה בכל פוסט יומהולדת, אבל ככה זה, באמת נכון. אין משהו שיותר חשוב לי להגיד לילדים, מאשר, כמה אני מאשורת על היום הזה שבו הם נולדו. אז נכון, לפעמים החגיגות גדולות יותר ולפעמים צנועות יותר, אבל תמיד, תמיד הלב מתפוצץ מאושר בימים האלה, וההתרגשות לקראתם עצומה. עד השנה הבאה, או עד ינואר ליומולדת של לולי :)
























3.9.17

Come to my garden.

היום האחרון בסדנת הצילום שלי כאן בבולגריה. פתחנו בארוחת בוקר מפנקת בחצר, עם אגרטלים עמוסים בפרחי גינה מהצועניות בכפרים. אין סוף לצבעים ולטקסטורות. האוהל טיפי שבויאן בנה לכבוד הסדנה השתלב נפלא בתפאורת הקיץ שנחתה על בולגריה. לא הייתי מתארת את בולגריה כמדינה קיצית וזורחת, אבל מה שהיה כאן ביוני, יולי אוגוסט, זה חלום תחזיתי. השמש לא נחה :) ודרך אגב, חוזים שכל ספטמבר ישאר נוח ושימשי, וזו הסיבה שהחלטתי בספונטניות גמורה לפתוח עוד מועד לסדנת צילום סטיילינג ושמש. 15-17 לספטמבר, סדנת צילום בעיקר למתחילות, וגם לאלו שמחפושת חוויה אחרת עם לימודי צילום וסטיילינג, וכמובן, איך לא, אוכל טוב..  ההרשמה נסגת ביום ראשון בערב, אז מהרו לכתוב לי אם אתן תהיו אלו שמצטרפות אלי :)
אחרי ארוחת בוקר גדושה בכלים מטריפים של ליאור, שעליהם אכתוב בפוסט הבא, התיישבנו ללימודי קומפוזיציה, ותירגלנו את המיומניות שלמדנו ביום לפני - שימוש ידני במצלמה. ארוחת הצהרים היתה סשן צילום מטריף בפני עצמו, כשנועה המוכשרת מתחה בצק סלק לפסטה באורך בולגריה, ולנו לא נשאר אלא לצלם, והמון. האוכל היה מעולה, נשמעו קולות ענוגים מהחצר שלי במשך כל הארוחה. מרק קישואים, רביולי סלק וריקוטה, פולנטה מעולה, וסלט קיץ מרענן, ולקינוח קנלוני שנועה הכינה מאפס. אלופה הנועה הזו! המשכנו עם הלוז של הסדנה, למדנו, תרגלנו, דיברנו, הכלנו, אכלנו ובעיקר, נהננו מחברה מדהימה, קבוצה של בנות, שנראה שהגיעו עוד מהבית יחד. את ארוחת הערב נועה פרסה ביצריות על נייר אפיה, מעל שולחן העץ בחצר. ערימות אסטטיות של ירקות צלויים, עם ריזוטו ואינולטיני קישואים, ומוס שוקולד אחד שחמותי לא מפסיקה לדייק בו, עם מתכוןו מנצח של ג׳יימי אוליבר! האוכל נפלא, החברה מעולה, מזג האויר מוש, ועל כל זה התעלו הצילומים של הבנות בסוף הסדנה. וההבנה שלהן, שמעכשיו, הן מסוגלות לצלם הרבה, אבל הרבה יותר טוב. 
כותבת מעט, כי בדיוק חזרנו מסופ״ש בהרים, אוגוסט זה היומולדת של לולה, ויש לנו מסורת לחגוג בבקתות בבורוביץ. מותשים מעייפות, טעונים בחוויות לשנה קדימה, אני מרשה לעצמי להעלות כאן בפוסט את כל הצילומים, בלי הרבה מילים, ומקווה שתוכלו להנות איתי כאן מהחוויה או דרך הצילומים, או שפשוט תגיעו, ב-15 לספטמבר. כל הפרטים כאן, אני הולכת לפרוק מזוודה ולחבק ילדת יומולדת אחת, ואח גדול אחד, ולנוח. מהמנוחה :) 
צ׳או.