11.3.19

To be a rock and not to roll

אני אפילו לא יודעת איך לשים את המילים באופן שבו אני מערבלת אותן בראש. עוד שבוע אנחנו מגיעים לבקר בישראל, לכבוד פורים, החג הכי שמח, אני בעיקר מגיעה בשביל מנת אקטואליה מרוכזת לוריד, חייבת קצת חפירות בלייב, לא רק דרך המהדורה המרכזית של שמונה בערב, הילדים בעיקר בשביל פורים וכי הם מאוד מתגעגעים.. אחד הדברים שאני הכי מתגעגעת אליהם בארץ הוא הרדיו. כמובן שגם כאן בבולגריה אני מדליקה רדיו ישראלי לפחות פעם פעמים בשבוע, ובפליליסט שלי יש המון מוזיקה ישראלית, אבל זו לא הברירת מחדל כאן. הילדים מבקשים את המוזיקה שלהם, לבויאן לא תמיד יש כח למוזיקה ישראלית, וככה קורה שזה דווקא לטובה, כי כשמגיעים לביקור זה מרענן. פתאום כיף שהרדיו זמין כל הזמן, ועדיין לא נמאס.. באנגלית קוראים לזה רד הרינג, כשהמחשבה מוסחת יותר מידי פעמים. כן, רציתי לכתוב על מוזיקה, וילדים. ונזכרתי שאוטוטו אנחנו בישראל. רד הרינג.

בגלל שאני כמובן מחוברת נון סטופ לחדשות מישראל, נפגשתי השבוע בפעם הראשונה עם הזמר (???) דודו פארוק. לא שמעתי שום דבר שלו, אבל קראתי את כל מה שדיברו עליו סביב השיר החדש שלו. גילויי נאות- לא שמעתי עליו עד לפני שבוע, לא שמעתי כלום שלו, ואני גם לא מתכוונת. אבל כן הבנתי, באופן שלא משתמע לשתי פנים, שהקהל שלו הם ילדים. 
אין ילד שלא גדל, אין ילד שלא מתבגר. אפילו אם תחשבו שאני מהאמהות שעוטפות את הילדים שלהם בצמר גפן, גם תאוריה זו סופה להתפוגג. ראשית אני לא חושבת שאני באמת עושה כך, למקרה שתהיתם, שנית, גם אם כן, כמו שכתבתי - בסוף הם יתבגרו. יגדלו. יפרחו. הלאה.. מהקן שלנו כהורים. כל ההקדמה הזו היתה - אני מבועתת ממש מהתרחיש הבא: היתכן, וכשנהיה בישראל, וניסע מפה לשם באוטו, והרדיו ינגן, בשעות היום, הייתכן וישמיעו שירים של הזמר הזה? היתכן שילדים הולכם להופעות שלו, ומדקלמים את המילים? ואז מגיעים הביתה, וביוטיוב רואים את הוידיאו? זה יתכן בשם שמים???!!!
איזה רקבון. איזה קלקול. ואני חושבת על יגאל בשן שהיה הזמר האהוב עלי ועל החברים שלי בגיל 10. וירון לונדון ומסיבת גן. כן, כן, אני לא חיה ב-2019, זה המענה שבדרך כלל נשמע, ואני בוחרת לא לקבל אותו. אני לחלוטין חיה בזמן הווה, ומודעת ומעודכנת במה שקורה פחות או יותר. מכירה את קארדי בי, מבינה כמה היע אלילת על, מבינה שיש שתי דרכים. להורים. האחת, לתת לילדים להיחשף לכל מוזיקה שבה הם מעוניינים, או לנסות ולדחות את הרגע, שבו הם יבינו כמה זולות המילים, כמה אלים התוכן, כמה החיים עצמם יכולים להיות רכים יותר. כמה התוכן הזה לא עבורם בכלל. ואני בוחרת בדרך השניה, ואפילו רואה את זה כמו שליחות אישית. חובה עלינו לחשוף את הילדים למוזיקה טובה. חובה. 
אני שומעת הרבה הורים בקהילת ההום סקולינג שטוענים שהילדים יכולים להמתין עם לימודי קריאה עד שהם ירגישו מוכנים לזה בעצמם. הורים רבים, אפילו בבתי ספר דמוקרטים בארץ מאשרים לילדים שלהם לא ללמוד לקרוא עד גיל 9-10. והיום זה יותר ויותר לגטימי. אני הראשונה לחשוב שהילדים יודעים להכתיב בעצמם את הקצב, כמעט לכל דבר. אבל רואה בזה חסך, כשילד לא יכול לקרוא בגיל 10. יש ספרות כל כך עשירה ומרתקת שנכתבה עבור ילדים, ולכל רוחב גיל. ילד שלא קורא עד גיל 10, סביר להניח שכשיתחיל לקרוא, ידלג על כל כך הרבה רגעי קריאה שהיו יכולים להיות חלק מחווית הילדות שלו. כי כשאתה בן 10, צפרדי וקרפד לא יעניינו אותך, אבל כשאתה בן 7, זה יכול להיות כל עולמך. אותו הדבר עם מוזיקה. אם הילדים של היום חשופים בגיל כל כך צעיר לתופעות כמו דודו פארוק וקארדי בי, מתי יהיה רלוונטי עבורם להקשיב לכבש ה-16? אם בכיתה כולם כבר מדקלמים את הטינופת של ״הגדולים״ מי יזכור את יהונתן גפן?
מתנצלת. הייתי חייבת לפרוק את הזעם שבי. כבר שבוע אני עם תחושה מגעילה בפנים, לא מפסיקה לחשוב על אותם יוצרים, שירים, מילים לחנים שנדחקו אי שם מאחור, וכנראה יעלו רק יותר ויתר אבק.. 
ופתאום מייקל ג׳קסון! מאיפה זה בא? מה עושים עכשיו? ממשיכים לשמוע אותו? מטילים וטו? והוא עמוק בפליליסט המשפחתי שלנו, ואיך מסבירים את המצב החדש לילדים, כשהם רואים שהשם שלו פתאום בחדשות ? 
מוזיקה זה החיים. כמה קלישאתי ככה נכון. זה הוריד שלעולם לא נגמר, וזורם בו הדם הכי סמיך, ומשמעותי. תקופות חיים, ואהבות ואכזבות, הכל בתוכה. עולם עצום. אצלנו בבית מקשיבים לכל כך הרבה סוגי מוזיקה, אני רוצה שהילדים ימצאו בכוחות עצמם את האהבות שלהם. אם הם ״יעקבו״ אחרי הם לא יצאו מביני מוזיקה גדולים, אלא יתקעו אי שם בין 92 ל-97. בדרך כלל בנסיעות ארוכות אנחנו משחקים משחק תור תור. כל אחד בתורו בוחר שיר, וזה הסלט המוזיקלי הכי מצחיק שיש. ואז אנחנו שומרים את זה כפלייליסט לפעמים הבאות. אי אפשר להגיד שיש להם כבר טעם מוזיקלי, אבל כיף לראות מה מוביל למה, ואילו סוגי מוזיקה מתחילים פתאום לעניין אותם, ותמיד לזכור את הפעם הראשונה שהם שמעו את השיר x או y וכו׳.. תמיד מרגש לשמוע איתם שיר בפעם הראשונה עבורם. 

יצאנו ליער, ביום גשום, הילדים בחרו להישאר עם חברים, וככה סידרנו לעצמנו זמן של גדולים. זמן נחוץ, שלפעמים אנחנו שוכחים עד כמה. וכן, שמענו רק את המוזיקה שאנחנו בחרנו, והחבר של בויאן ניגן לנו מוזיקה של גדולים, לא אלימה ולא מטונפת, והיה אחר צהרים נפלא. חזרנו הביתה, וסיפרתי לילדים שבדרך שמענו את B B KING, הם בקשו לשמוע מי זה, ומאז ביקשו עוד כמה פעמים.




8 comments:

  1. אני יודעת שזו לא הנקודה, אבל רק רציתי לנחם איתך שלא משמיעים כל-כך דודו פארוק ברדיו, לפחות לא בשעות הנסיעה והחזרה מהעבודה. לי אישית לא יצא לשמוע שירים שלו. אני מניחה שילדים נחשפים ביוטיוב ורשתות חברתיות, אבל את יכולה להיות רגועה בנסיעה רגילה באוטו 😉

    ReplyDelete
    Replies
    1. באמת תהיתי מה התדירות אם בכלל בשעות היום ברדיו. אבל נכון, עצם העובדה שילדים נחשפים לזה, זו הנקודה. שמחה שכתבת לי. תודה :)

      Delete
  2. אהובה, כמו תמיד המילים שלך חזקות ומשמעותיות, מלאות בגרות ותבונה שהלוואי שעוד הרבה אנשים היו ניחנים בהן. מסכימה לחלוטין עם הדרך שבה בחרת, ההורות, החשיפה ההדרגתית וכמובן עם חשיבות המוזיקה בחיים. זוכרת המון רגעים בחיי ביחס למוזיקה שליוותה אותם, מודה להורים שלי שמגיל צעיר חשפו אותי ונתנו לי לנגן על כל כלי שבחרתי (כי קלרינט היה סטנדרט, אבל אני רציתי חליליות בארוק וצ'לו וגם רציתי לשיר). אוהבת אותך (ואולי תפרסמו את הפלייליסטים המקסימים שאתם בונים עם הילדים?) (וגם: ברור לך שאנחנו נפגשות כשאת באה, כן?)

    ReplyDelete
    Replies
    1. ידוע שאהובה אלופה! תודה על המילים היפות. ואיך מפרסמים פליליסט..? אין לי מושג..

      Delete
  3. את יכולה לנשום.. ברדיו לא ממש מנגנים שירים שלו... בטח לא בשעות שאנחנו שומעים מוזיקה עם הילדים.
    בכל מקרה יש תחנות רדיו טובות יותר שמנגנות מוזיקה קצת יותר איכותית.
    אצלי הילדים הם סוג של תקליטנים כל אחד ואחד וללא ספק הבעיה בתיקלוט שלהם מבחינתי הם ה''סרטונים''שיוצאים לכל השירים המעולים שהם משמיעים., שירים בלועזית בעיקר.

    ReplyDelete
    Replies
    1. כן, מהתגובות של אנשים הבנתי שהוא לא באמת מושמע ברדיו. מרחוק זה כנראה נראה אחרת..

      Delete
  4. אני גרה בישראל, יש לי שלושה ילדים ועדיין לא שמעתי אף שיר של דודו פארוק. אני מאוד מסכימה איתך בקשר לחשיפת הילדים למוסיקה איכותית ובאופן מפתיע כשבן ה-12 התקין את האפליקציה שירי הוא בחר בגידי גוב, דני רובס והתרנגולים. גם אנחנו עושים תורות בנסיעות ויש שם הרבה סטטיק ובנאל אבל דודו פארוק לא

    ReplyDelete
    Replies
    1. כמו שכתבתי למעלה, דרך אתרי האינטרנט זה היה נראה שהוא תופעה עצומה. שמחה להבין שלא כך הדבר. ובודקת את האפליקציה הזו! תודה!

      Delete