2.1.15

Present time.

ואוו! כמה זמן שלא היה כאן פוסט רגיל, כזה שמדבר על החיים הרגילים, של היום יום, על הרגעים של הילדים, אותם רגעים שאני כל כך אוהבת, ובגללם בכלל אני מצלמת.. החיים נהיו כל כך עמוסים ודחוסים וצפופים, ובלתי הגיוניים, ולחוצים, והו כה יקרים.. אז החלטנו לנסוע.. למי שלא ביקרה כאן לאחרונה, אני רוצה לספר שעשינו שינוי ענקי בחיים שלנו, ובגלל שהחיים נהפכו לכל מה שכתבתי למעלה, החלטנו לחתוך מהכל ככה ממש בבת אחת, ולנסוע לבולגריה, איפה שסבא וסבתא גרים לכמה חודשים של סדר במחשבות. התכנון האמיתי הוא לחזור לארץ באוגוסט, למצוא דירה חדשה בתל אביב (כן בטח..) ולהתחיל את כיתה א׳ עם כל ההתרגשות שבזה. אנחנו עדיין נאמנים לתוכנית המקורית, אבל לבנתיים אנחנו כאן. ההווה שלנו כאן, החיים שלנו עכשיו כאן, עכשיו אנחנו חיים כאן. מכל הבחינות. כולם שואלים, נו, אז איך שם? האמת, אני עדיין לא יודעת. ממש כמו בישראל, גם כאן יש את אחרי החגים, וזה עדיין לא הגיע. רק ב-5 לינואר. היינו עסוקים במלא דברים בחודש האחרון, ובינהם חגים ממש גדולים, ואפשר להגיד שעדיין לא נחתנו. עוד כמה ימים תגיע השיגרה האהובה, ואז אוכל לענות על ׳נו, אז איך שם..?׳. 

אני מרגישה ששנים ארוכות לא כתבתי פוסט בשם ״הבלוג״, כזה פוסט ילדים ישן וטוב, אולי בדיוק כמו שאני מרגישה שכבר חודשים ארוכים אני עסוקה רק בסדנאות בולגריה. אני מודה שהקסם בדבר הזה סחף אותי עמוק עמוק למצולות שלו, ואני מתמוגגת על כל רגע שבו אני ״צריכה״ להתעסק עם תכנונים וסידורים לסדנה, שלא לדבר על הרגעים האמיתיים שבהם הסדנאות קורות. אז כן, אני כמו בתוך כישוף, ועכשיו, יש לי שלושה חודשים להתנתק, לנקות את הראש, לחשוב על סטיילינג חדש, ולהוציא לפועל עוד שתי סדנאות חגיגיות ממש כמו שאני מצפה שהן יהיו. 

אבל היום אני כאן בשביל כל מה שמסביב, ויש המון. לדוגמא שלג... אחד הדברים היפים ביקום כולו! ככה נראה היום הראשון שהם התעוררו למראה מושלג כאן בבולגריה. 




אני לגמרי מרגישה שאני לא רוצה להגיד כלום, רק לתת למחשבות לנוח קצת, להרגע, ולצלם וליצור כל היום. קשה להגיד שאני לא מצליחה :) הזמן שלנו כאן  הוא priceless, ואנחנו טורפים את הימים בדברים שאנחנו אוהבים. רק מה שאוהבים. 








קר בחוץ, ומושלג, ואנחנו הרבה בבית. בבית של סבא וסבתא. בתחילת שבוע הבא אנחנו עוברים לבית משלנו, שעל זה בטח אכתוב פוסט שלם ומתרגש. לולה אומרת שהיא מוכנה לעבור רק אם מימי ומדי מגיעות גם.  קשה לה להפרד משתי החתולות של סבתא, וסבתא בשום אופן לא מוותרת עליהן. מעניין מה יהיה בסוף. 



סדנאת הצילום האחרונה הסתיימה, והפעם לא חזרתי עם הבנת לארץ. נשארתי לישון בביקתה, ובבוקר חזרתי לעיר, לטרוף את הילדים מגעגועים.. ממש יום למחרת, הילדים ביקשו כל כך יפה לבוא איתי לכפר לארוז את ערימות הציוד שהשארתי שם. היה כל כך כיף, בילינו שם את הכל היום בין הרים מושלגים, ושאריות עוגות וקינוחים מהסדנה.. פתאום היה לי קצת מוזר לראות בנוף של הכפר את לולי ולולה במקום נשים עם מצלמות וחיוך בעיניים.







ואז הגיע כריסמס. what a joy. 






גם השנה סנטה הגיע בערב, עם שק עמוס במתנות, וכן, שניהם עדיין מאמינים בסנטה! והיה לנו עץ (עדין יש..) חגיגי וצבעוני, הילדים זוכרים את הקישוטים מהשנתיים האחרונות, ולכל אחד יש את האהובים עליו. זה באמת חג קסום, ויפהיפה..
 ואז היו את כל הבין לבין. משהו אחד ענק זה העסק החדש של מרטין אח של בויאן, למי שפיספסה, שלושה פוסטים אחורה וכל הפרטים שם. אני כמובן על תקן הצלמת והמעודדת הראשית! אין חומר בעולם שאני יותר אוהבת מעץ. זהו. והיכולות המטורפות של מרטין, שכמובן למד את הכל מאבא שלו איון, הן ראויות לההערצה. בשבוע הקרוב אפרסם קישור לחנות שלו, בואו לתמוך :) 


ובין לבין אני מנסה לג׳נגל  עם על מיני יעדים שהצבתי לעצמי מול הילדים. לבנתיים אני לא ממש מצליחה, ואת הכל אני מאשימה בחוסר שיגרה, אבל באמת שעוד כמה ימים הסדר ישוב למקומו, ואני אהיה מרוכזת לחלוטין, והיעדים יושגו.. אנחנו משתדלים לעשות את כל הדברים שהם אוהבים. לולי לא מוותר על שעה שלמה של סיפור ביום, ואני חושבת לעצמי אם בכלל כדאי שהוא ילמד לקרוא בעצמו או שעדיף שאני אמשיך להקריא לו, כי אחרת, לעולם לא הייתי בוחרת לקרוא את הארי פוטר למשל, והייתי מפסידה המון.. וללולה יש את ההתעסקויות שלה עם כל החיות בעולם, ולדעתי היא כבר יודעת לאיית את המילה וטרינרית, ולכתוב ולהגות אותה בשמונים שפות. היא עסוקה כל היום במרדף אחרי חיות, וחולמת על איך היא מצילה חיות פצועות ומטפלת בהן עד שהן מחלימות, ואז החיות פורשות את הכנפיים הוורודות שלהן, כי לכל החיות שלה יש כנפים ורודות ועפות להן.. סיפור אמיתי. והכי כיף זה סתם לראות אותם יחד. עושים את הדברים שלהם. איך שהוא יוצא שלולה ואני מבלות יותר זמן יחד כי שתינו קמות מוקדם, והבנים ממשיכיח לחרופ..  אני שמחה שיש לנו את הבחירה לעשות את מה שהלב אומר, ויחד עם זאת אני שמחה להזכר שב-1 לספטמבר לולי אמור לעלות לכיתה א׳. אני שמחה על מה שיש, ולא חושבת עכשיו בכלל על מה שאין. 




בגלל שבחוץ מושלג רוב הזמן אז יש מלא אור מסנוור בבית, זה כיף להתחמם מהשמש כשיודעים שבחוץ קפוא.. זה כיף לראות את השניים האלו ביחד כל היום. לולה קצת כמוני, תמיד נצמדת למקור החום. המקום הקבוע שלה זה על יד האח. 

זהו, אלו הימים שלנו כאן. זה כמעט כלום לעומת מה שמצפה לנו.. התוכניות כל כך רבות, ומשמחות, שאני רק יכולה לקוות שהזמן כאן לא יעוף כמו טיל. 
שתי סדנאות צילום בנוף הבולגרי עתידות להפתח, האחת בסוף מרץ והשניה באפריל. מקומות מוגבלים בשתיהן, ההרשמה לאפריל אוטוטו נסגרת. אז אם אתן שוקלות, כדאי ליצור איתי קשר במייל ממש בהקדם, שאשריין לכן מקום. שתי הסדנאות הקרובות יהיו קסם של ממש, אני מתחייבת!
מה עוד? זהו, זה היה המון.. למי שלא שם לב אני פורחת  בחורף, ומוכנה לחיות בשלג עם הפינגוינים באופן קבוע. אני רק צריכה את המשפחה המקסימה שלי, מצלמה, וערימות שלג.. 
וזו - השעועית שגידלנו באהבה. הילדים ממש ביקשו שאצלם אותה ו״אשים״ במחשב :) 


נראה לי שסיימתי לא מעט פוסטים בעבר במילים: לחיי הרגעים הפשוטים. אז אין סיומת יותר רלוונטית מזה לעכשיו. לחיי הרגעים הפשוטים. 




4 comments:

  1. איזה כיף!!! על הזכרונות הקסומים האלו שאתם מיצרים לכם ולילדים. כל הכבוד על האומץ לעשות הפסקה מהשגרה התל אביבית המאתגרת, אני קצת עצובה שלא נפגשנו לקפה :)... ואת כל כך צודקת לגבי הארי פוטר. אל תפסיקי לקרוא לו גם כשכבר ידע בעצמו... רגעים יקרים מפז (אני ויובל היינו יושבים כל שבוע באורנה ואלה ומכלים מילים, רגעי מתח וניוקי עגבניות :)...תודה על זה שאת מזכירה לי באופן קבוע בפוסטים שלך על להעריך את הרגעים הפשוטים עם אלו שאתה הכי אוהב ובכלל על זה שאת מעוררת השראה... :)

    ReplyDelete
  2. חוויה יקרה מפז את מייצרת! זה כל כך כל כך נהדר להיות מחובר לטבע, ומלאכות יד ודברים בסיסיים שגורמים אושר! אשריכם שיכולתם לעשות את זה.

    ReplyDelete
  3. מקסים לקרא נהנית מכל מילה ומכל צילום

    ReplyDelete
  4. תענוג לקריאה ולצפיה.
    התמונות פשוט משקפות את המילים :)

    תמשיכו להנות!

    ReplyDelete