עכבר העיר נגד עכבר ה-60% עיר 40% כפר. לא באמת. אם בויאן הוא עכבר העיר אז אני יותר קרובה למה שהוא, אבל בסודי סודות אני חולמת על חיים פשוטים יותר, פחות עירוניים, יותר ירוקים, אתם מבינים.. תכננו לצאת לצלם באגמון החולה ביום שבת. אימא שלי אמרה שזה מסובך מידי לנסוע עד שם ולחזור, והכל ביום אחד עם שני ילדים שבקושי יודעים מה זה לשבת באוטו. קרה המקרה ומשפחת לוזנוב התל אביבית ישנה בצימר על יד קרית שמונה, מחוץ לתל אביב ליותר מ-24 שעות! אם תשאלו אותי אני הייתי בעננים, בויאן סיכם במשפט אחד מאוד מאכזב, אבל צפוי - הוא לא יוצא מהעיר יותר. כל מה שנשאר זה לעשות תוכנית ב׳, ולשכנע אותו ממש בקרוב לצאת שוב פעם, כי אני כבר מתגעגעת! מיותר לציין שהילדים היו בעננים גם הם, וביום ראשון כשבאתי לאסוף את לולה מהגן, המשפט הראשון שלה היה: אימא, עכשיו נוסעים לקיבוץ?
היה לי כיף, היה מרגיע, כל מה שהייתי צריכה בדיוק עכשיו. האמת, שלא צילמתי יותר מידי. בלי סיבה אמיתית, אולי החרמון והכינרת ורמת הגולן והירדן ואגמון החולה, היו כל כך אינטנסיבים ביופי שלהם, שרק רציתי להסתכל עם העיניים.
אולי הפוסט הפוטוגני הזה יעשה לבויאן חשק לנסוע שוב בקרוב. תחזיקו לי אצבעות!!
הילדים התענגו על כל רגע הקיבוץ, זה משהוא שהם כל כך לא מכירים, החופש הזה לצאת עם פיג׳מה בבוקר ולהשתולל עם הסקיטבורד, זה משהוא שלגמרי אין לנו כאן. ולולי כל כך השתפר עם הסקייטבורד, שהוא כמעט עזב לגמרי את הקורקינט שלו מאז, ונוסע כל יום לגן עם הסקייטבורד. ולולה, היא הגשימה את החלום הכי חלומי שלה. היה לה חתול משלה צמוד אליה, שלא הפסיק להתפנק איתה כל הזמן שהיינו בקיבוץ. הצילום שהיא בוכה, זה מהרגע שהחתול החליט ללכת לאן שהוא לשניה..
היה לי כיף, היה מרגיע, כל מה שהייתי צריכה בדיוק עכשיו. האמת, שלא צילמתי יותר מידי. בלי סיבה אמיתית, אולי החרמון והכינרת ורמת הגולן והירדן ואגמון החולה, היו כל כך אינטנסיבים ביופי שלהם, שרק רציתי להסתכל עם העיניים.
אולי הפוסט הפוטוגני הזה יעשה לבויאן חשק לנסוע שוב בקרוב. תחזיקו לי אצבעות!!
הילדים התענגו על כל רגע הקיבוץ, זה משהוא שהם כל כך לא מכירים, החופש הזה לצאת עם פיג׳מה בבוקר ולהשתולל עם הסקיטבורד, זה משהוא שלגמרי אין לנו כאן. ולולי כל כך השתפר עם הסקייטבורד, שהוא כמעט עזב לגמרי את הקורקינט שלו מאז, ונוסע כל יום לגן עם הסקייטבורד. ולולה, היא הגשימה את החלום הכי חלומי שלה. היה לה חתול משלה צמוד אליה, שלא הפסיק להתפנק איתה כל הזמן שהיינו בקיבוץ. הצילום שהיא בוכה, זה מהרגע שהחתול החליט ללכת לאן שהוא לשניה..
ואווו... תמונות מהממות!!!
ReplyDeleteרק קיבוץ :)
תכלס..
Deleteוואו עשית את הצפון יותר פוטוגני ממה שהוא באמת!
ReplyDeleteהאמת שאני הכי שונאת לצלם ירוק, אבל הצפון כל כך מקסים למי שבא מהעיר...
Deleteמדהים! מדהים! מדהים! התמונות עם החתול... אין מילים.
ReplyDeleteתודה! אני עוקבת אחרי הבלוג המקסים שלך!!
Deleteנשמע כיף! איזה קיבוץ אם אפשר לשאול?
ReplyDeleteבקיבוץ יראון
Deleteתודה!
Deleteאיזה יופי;) ואין על חתולים;)) למרות שאת בצד השני, אני עם לולה!
ReplyDeleteלא ברור מאיפה החיבה הזו, אף פעם לא היה לנו חתול בבית.. מוזר ומצחיק :)
Delete