It's winter, and we love it!

איזה כיף כאן! באמת.. שנים שלא ראיתי  שלג, ועוד כזה אמיתי. הכל מאוד מאוד לבן, הקור נסבל לחלוטין, אין רוחות, כל מה שנשאר לעשות זה להינות מחורף אירופאי במיטבו. אנחנו בכלל לא תקועים בבית כל היום, הילדים רק מחכים לרגע שנתתחיל לעטוף אותם במעילים, צעיפים, כפפות ומה לא, כדי שיצאו לשחק בשלג. 
נראה לי שהחופשות האלו, יותר משהן סופר כיפיות (ופוטוגניות :))) עושות משהוא מקסים לילדים. כשאנחנו בבית, אין עוד ילדים בסביבה (לרוב) וכל מה שיש להם זה אחד את השני. וכמה שהם אחים מקסימים! נראה לי שכל זה נבנה בחופש הגדול כשהינו כאן. אז הנה משהוא טוב שיצא מהחופשות בבולגריה. 

היום הכרב זה ערב כריסמס, ואני חייבת לציין שכל הטרוף האמריקאי בכלל לא מורגש כאן. עד לפני עשור וחצי בכלל לא חגגו בבולגריה את הכריסמס, בגלל הקומוניזם. לא היה מקום לדת במדינה, וכולם זרמו עם המשטר הנוראי. מה שהם כן חגגו זה את ערב השנה החדשה. בשנים האחרונות הכריסמס חזר לשוק, וחוגגים אותו גם כאן, כמעט דומה לזה האמריקאי. אבל בצניעות. כאן לא תראו אורות מנקרי עיניים, וחנויות של קרטייה עטופות בסרט אדום על שדרה שלמה. ממש לא. כאן יש עצים יפים בבתים, ארוחת חג, סנטה ומתנות בצורה פרופורציונאלית. בלי הגזמות. גם הקישוטוים כאן מתונים. אתמול למצאתי בסופר ספריי סבון עם שבלונות כריסמסיות שמציירים על החלונות. כזה סוג של קישוטוים. 

סבתא פתחה בבוקר את העץ, וארגז של קישוטים משנים קודמות. עד היום לא היה את מי להרשים כי זו השנה הראשונה שלנו כאן בתקופה הזו. אז לכבוד הילדים היא קנתה עוד כמה קישוטים חדשים, והעוזרת הקטנה שלא לא הפסיקה להתרגש. לולה לא זזה מהעץ עד שהוא היה מקושט לגמרי, ולא נשארו יותר קישוטים בארגז. ככה היא - יסודית. 

ואחר כך היא התפנתה למסיבת תחפושות קטנה. היחסים שלה עם הבובה הולכים ומתפתחים יפה יש לציין. במשך כמה שבועות חיפשתי בתל אביב את הבובה האחת שתלווה אותה חודשים ארוכים. האמת שזה לא היה כל כך פשוט. ובסוף מצאתי את אמנדה (ככה קוראים לה!) באימג'ינריום. היא עדיין לא המושלמת מבחינתי. ממשיכה בחיפושים..

את המילה "שיינה" אני שומעת כבר מאז שהגענו. הכוונה היא לא ללישון, אלא לכלי רכב הזה של הילדים בזמן השלג. ככה קוראים לזה בבולגרית. אז לבינתיים יש לנו אחד, אולי נתארגן על אחד נוסף השבוע. אם רק הייתם יכולים לשמוע את קולות הילדים כשהושבנו אותם על זה בפעם הראשונה - שום צילום דו מימדי לא יצליח לתאר את החוויה הזו, אבל לפחות ניסיתי :) יצאנו החוצה בצהריים, הכל, אבל הכל לבן ומושלג ומואר מדהים. אני כמובן שכחתי להעביר את הפוקוס במצלמה ממנואל לאוטומט ברוב טיפשותי, וגם אני התרגשתי מהחוויה.. אז רוב הצילומים לא כל כך יצאו בפוקוס,אב ל יש לנו עוד שבועיים להחליק על ה"שיינה", וואני מתכוונת להשתפר! לולה היתה הראשונה לעלות על השיינה, ולולי התרגש מאוד שהוא זה שמסיע אותה. כמעט לא צריך מאמץ, כי הפלסטיק מחליק בקלות על הקרח, ואפשר אפילו לרוץ עם זה. אז היא עלתה, והתמכרה!

מיותר לציין שאחר כך התחילה מלחמת עולם קטנה מי מתגלצ' בירידה עם אבא. ניסינו לעשות תור תור, וזה לא כל כך עבד. לולה לא ויתרה הבקלות, וכשניסינו להחליף בינהם היא צרחה. כמה ימים ויהיו לנו שניים...

לולי כבר הפך לאלוף קטן, והגיע לשלב שהוא לא צריך שאבא ימשוך אותו. הוא מתגלצ' בירידה התלולה בעצמו, ומכוון לבד. הוא אפילו סוחב את עצמו ואת השיינה כל הדרך למעלה לבד. גבר!
עכשיו אני מתחילה להבין את התענוג שבחופשות סקי. האמת? עד עכשיו לא ממש הבנתי את ההתלהבות שמאחורי זה. וכשהחופשה שלנו לא עולה מליונים לאיזה ריזורט עמוס באיטליה, אני יותר נהנית! קצת שלג וחורף לנשמה, זה מה שהייתי צריכה כנראה.
ואחת המסקנות שלי  מהחופשה הקודמת היתה - שאין מצב שאני חוזרת בלי תמונות שלי עם הילדים. חייבת לצין שיש שיפור קל, אני יכולה כבר לספור איזה שתיים שלוש :) 

בעלי מצלם אותי..נראה לי שהוא צריך איזו סדנה זריזה, לא? בעניין הזה בדיוק - הבטחתי תאריכים חדשים לסדנאות צילום בינואר, כמה סידורים אחרונים ואני שוב כאן מפרסמת אותם, כמה ימים :) אז תחזרו להתעדכן.