CELEBRATING LIFE.

לא אכתוב כאן הרבה, אולי בפוסטים הבאים. העושר הויזואלי מנצח כל מילה הכי מסוגננת שתהיה. רק משהו אחד קטן, או בעצם שניים. קרן שביט היא אחת ויחידה. אין כמוה בארץ, וזו עובדה. רמת המקצועיות והיצירתיות שבה, שהשתלבה בנון שלנטיות ביכולת שלה להנות ולהכיל את החוויה תוך כדי שהיא מספקת עבודה, ממש מעוררת הערצה. היא לא נחה לרגע. מחשבתית, תפעולית, וכל מה שיצא תחת ידיה היה נפלא יותר ויותר. לא יכולתי להזמין אישה, חברה, אמנית שלמה יותר ומושלמת יותר שתחגוג איתי כאן בבולגריה סדנה מופרעת שכזו. קרן, את אש אש אש!! לאב יו! וגם את מיקה יקרה!! תודה על הרוגע והנעימות שהבאת איתך, ותודה לך על קרן!! שמחתי לארח אותך איתנו.

טל הפסטרי שף המוכשרת שחלקה איתנו את העשיה מאחורי הקלעים, ולא הפסיקה לגרוף מחמאות. התפריט הנפלא שהיא בנתה מראש, כבר סימן שהולך להיות כאן משהו נפלא ומיוחד. חומרי גלם מטריפים נקנו יום אחרי יום, ונגיעיות אמריקאיות/מקסיקניות הפתיעו את כולנו, בביצוע, בצורת ההגשה ובטעמים המתפוצצים. תודה טל על חגיגת אוכל מרשימה!

ואם כבר התחלתי תודות אז אין בעולם על חמותי נורה, שנרתמה תוך שניות לסגור פינות לא צפויות, שעזרה, והכינה את ארוחת הערב הראשונה ביום שישי, לתפארת בולגריה.. :) מרק היוגורט הקר שלה הטריף כאן כמה בנות, וכמובן איך אפשר בלי הלחם פודינג המפורסם, שצועד איתנו כבר 14 (!!!) סדנאות, ואפילו נארז למשלוח לישראל לטובת איש אחד שרצו לפנק אותו...

ולבוריסלבה הנפלאה, שמלווה את צוות המטבח בעדינות שלה כבר 4 סדנאות. את מקסימה :)!

והבן של חמותי נורה. בויאן :) my love. והילדים המקסימים שלנו, וחמי איוון, השכונה מסביב, והזקנות בשוק, והמנקה, והמכולת, והגנן, חברת המוניות, והמלון, והחשמלאי ועוד מלא שעסקו במלאכה.
וכמובן לספונסרים הנפלאים שלי, שעוד אקדיש להם פוסט שלם בימים הקרובים, ובראשם סופי משוק הפשפשים, שתרמה כל כך הרבה לנראות של הסדנה.

דבר שני, יש סדנה חדשה עם אלמנט מאוד מאוד מיוחד שלא אספר עליו לפני שתרשמו. רק כאתוב שיש כאן מסביבנו כמה איים. אי. איילנד. זהו.
נותרו מקומות ממש ממש אחרונים, ואני ממליצה להזדרז כי מחירי הטיסות עולים בתחילת הקיץ. כל הפרטים כאן, תלחצו.

ורק שתדעו, שזה הפוסט הראשון מתוך ארבעה. כן, צילמתי קצת..
מי שעוקבת אחרי באינסטגרם ובפייסבוק בטח ראתה הצצה לאחר הרגעים המרגשים שהיו לנו כאן בסדנה - הסעודה בבית הכנסת. אקדיש לזה פוסט שלם עם וידאו, שווה לכן להרשם לעידכונים בבלוג, ולא לפספס.

אז מה היה לנו שם? קרן ואימא שלה מיקה הגיעו ביום רביעי. ביום שבו קרן חגגה יומולדת. היה לנו זמן להכל! עוגת כבינה, שייקם מפירות בגינה, זמן דנובה, טיו בשוק, קצת בריכה, והרבה תכנונים. מכאן, אתן לתמונות לדבר, עד לסופו של היום הראשון. עוד פוסט נכתב ממש עכשיו. אז תחזרו.

וזה מה שהיה לפני. הסדנה מתחילהעכשיו!!

היתה ארוחת ערב מרגשת. פגשנו אן כולן, אכלנו אוכל בולגרי אסלי, הגינה התחגגה, והיתה אוירה נפלאה. קישקשנו עד מאוחר, ואז, הבנות קפצו לשחייה לילית ההריכה. ממש טינאיג׳רס :) 

הבוקר הגיע עם היופי שלו גם. חומרי גלם טריים הרכיבו ארוחת בוקר מעולה, ביצים וירקות אורגנים, ביסקיטס, ושייקים מפירות יער ועוד מליון דברים נטחנו קר קר לבנות. היה נפלא. אחרי ארוחת הבוקר קרן לויתה ת הבנות למסע בשוק הפשפשים המקומי. לא בטוחה ששבוע היא יהיה שוק, הן קנו את הכל.

בזמן שהדגים נעשו להם על המנגל, וטל הכינה תירס עם חמאה וצ׳יפוטלי אלוהי, היה לנו סשן צילום ראשון. כאן לומדים ברצינות. ואז הגיעה שעת ארות הצהריים. היה נפלא. באמת. היה טעים כל כך. היה קייצי. היה רענן. היה נעים. ושמח מאוד מסביב לשולחן. אה, כן, וגם היתה סנגריה מעולה שטל הכינה, וגלאט אגסים ושוקלד מעולה שנזלל.. 

את ארוחת הערב טל צילחתה לנו באופן מושלם, הכל היה כל כך אסטטי, מלא בטקסטורות וצבעוניות מרשימה. היה לנו מרק עגבניות צלויות אלוהי וניוקי מעננים, וברוסקטות ואלכוהול ורוד ותוסס וקר.. לולה כמובן התיצבה למשמרת במטבח עם סכין השף הגדולה, ומניקור שחור מתקלף, וקיצצה סלרי. 

התערבבו לי התמונות והזכרונות גם מארוחת הערב, אז הכל כאן ביחד. בין לבין יצאנו לסשן צילום פורטרטים בפארק בתאורה נמוכה, גיליתי לכולם את האהבה הגדולה שלי בצילום - אור אחורי, וצמצם, וצילמנו המון.

קרן אירגנה לכבוד כל ארוחה שולחנות הורסים. אלגנטים, מופרעים, יצירתיים והכי חשוב, שמחים ומכילים. שילובים של מפות וחומרים והמון פרחים שנקנו בשוק, ופתאום כל האוספים שלי של קריסטלים, ונחושת, וקרמיקה, וזכוכיות מוצאים את מקומם בהרמוניות יוצאות דופן על השולחנות. אני בטוחה, ויודעת שהבנות היו נפעמות מהאסטטיקה שכיכבה בכל רגע בסדנה. הגלביות של קרן, שחלקנו בשנו בהנאה עצומה, לא יכלו להיות ״פרפס״ הולם יותר לקיץ האירופאי החם והירוק שמסביבנו. שקיות של קרח ופירות נערמו בתוך קערות זכוכית גדולות, ומצקות של סנגריה, וכוסות של למברוסקו נמזגו. כי לכאן מגיעים כדי לחגוג.

זה באמת המינימום שיכולתי להכניס לפוסט הראשון. היום בנוי מעוד המון רגעים, אצרף לפוסט הבא צילומים משוק הפשפשים, מסשן הפורטרטים, וכמובן מהיום השלישי של הסדנה. 

         לחיי כל אלו שיודעים לחגוג בגדול, ומזמינים אחרים!!

להרשמה לסדנה הבאה: mylovelymessworkshop@gmail.com

End of summer workshop.

סוף הקיץ. אוגוסט. ה 25-27 לחודש, כאן בבולגריה, תתקים סדנאת צילום אחרונה השנה.

אני מרגישה שנבנית לה מסורת נעימה. לארח בסדנאות, לא רק את את המשתתפות, אלא גם נשים נוספות שנותנות ערך  מוסף לכל החגיגה הזו.
בזמן שאני כותבת את השורות האלו, צפים לי זכרונות כל כך רחוקים. כל כך מתוקים. כל כך נעימים.  הזכרונות האלו, הם כאן כי אני הכי ברת מזל שיש. חברת ילדות אמיתית, מהזן האמיתי, באמת חברת ילדות, כזו שיש לי איתה מליון זכרונות נעימים, ורגעים שלנצח מלווים אותי בחיים, מצטרפת לצוות של הסדנה בסוף הקיץ. קוראים לה נועה רענן, והיא ג׳ינג׳ית. גדלנו יחד בבית שמש מכיתה ב׳. שתינו בחרנו להמשיך את התיכון בירושלים, היא בניסויי, אני באומנויות. תמיד היה לנו משהו אחר, שהוא רק שלנו במשותף. החויה הזו של ללמוד מחוץ לבית שמש, בעיר הגדולה, הסינימטק הירושלמי, העצמאות הזו. נועה לימדה אותי שיש להקה כזו שקוראים לה הביטלס. היו לה את כל הדיסקים שלהם בבית, לפני שבכלל התחלתי לשמוע מוזיקה, כבר באיזה כיתה ו׳ או משהו. בתיכון היא הכירה לי את טום וויטס. אני אפילו לא בטוחה שהיא זוכרת את כל זה.. נועה? היא היתה החברה הראשונה שלי שראיתי מבשלת למשפחה כולה ארוחת צהריים בשבת בבוקר בגיל 14. הערצתי אותה על זה. היא בטח לא יודעת.. :) יש לי עוד כל כך הרבה דברים לכתוב עליה, אבל רובם באמת אישיים ולא קשורים לכאן, כל כך הרבה זכרונות. והחיים, כמו שרק הם יודעים להיות מבעסים לפעמים, וכמו שרק אני הכי בעולם לא יודעת לשמור על קשר..כבר לא נשארנו כל כך קרובות בזמן הצבא, וגם אחרי. עד שיום אחד היא פתאום הופיעה בבצלאל, במחלקה לצילום! והיה כל כך כיף להיפגש שוב, והחלטנו לעשות משהו ביחד. היא הגיעה לבצלאל עם רזומה מטורף. אחד הדברים הכי מרשימים ששמעתי עד אז. נועה, בכל השנים האלו, עבדה במסעדת קרן המיתולוגית של חיים כהן. say no more. כאילו לא מספיק הערצתי את כישורי המטבח שלה עד עכשיו.. אז החלטנו שבגלל ששתינו היינו סטודנטיות עניות, למה שלא נכין מאפים, עוגות וכאלה, וננסה למכור לבתי קפה בירושלים? נועה היתה מקושרת בכל העיר, והגברת הנחמדה בברווד אמרה, יאלה, אקנה מכן. וככה הגענו אליה הביתה. אבל שניה, כאן הסיפור האמיתי. נועה תמיד היתה מיוחדת. היא לא יכלה לגור בסתם בית. היא הסטודנטית היחידה שהכרתי שגרה בוילה בימין משה. על אמת. מין קומבינה שהיא מצאה, לשמור למישהו על הבית או משהו דומה.. לא משנה, שם נועה גרה. הגענו אליה הביתה, ואז, באותו ערב, אין סיכויי שהיא זוכרת את זה בכלל, אכלתי את הביצים והסלט הכי טעימים שאכלתי מימי. היא, בנון שלנטיות, חתכה יקרות, שברה ביצים, והכינה לנו ארוחת ערב שמסתבר, לא שכחתי קרוב ל-15 שנים. ואז התחלנו להכין עוגות. השאיפות היו גבוהות, נועה אמרה: מכינות בצק עלים ביתי. לא קונות. אימא שלי תרמה את המתכון שלה לעוגת פרג. אני מרתיחה חלב והיא מקפלת בצק.. לא זוכרת מה עלה בגורל ההרפתקה הזו, אבל סביר להניח שהיא לא הגיעה רחוק מידי.. :)
ושוב, החיים המבאסים האלו, ואופס, לא ראיתי את נועה  15 שנים. אבל בחודשים האחרונים (לא יודעת אם קראתם בין המילים בפוסטים האחרונים, אני נתקפת בפרצי נוסטלגיה חמורים שכוללים מוזיקה מהניינטיס) יצא לנו להיפגש בבית שמש, בין הבתים של ההורים, ולקשקש, ולשמוח שזה קרה. יותר טבעי מלהזמין את נועה להיות חלק מהסדנה אין. אז, רק שתדעו שאני ממש, אבל ממש בעננים, שיש לי את נועה לשבוע שלם, ושהיא זו שתבשל כאן. אז נועה אהובה, תודה שהסכמת!

ומה עכשיו? תתקשרו לחברת ילדות, זו שלא שמרתן איתה על קשר , ואתן אוהבות מכל הלב.. או לחברה שלמזלכן אתן עדיין בקשר איתה כל החיים.. ובואו יחד לסדנה, כי הולך להיות נפלא. אינטימי. טעים. נשי. משחרר. מפנק. וטעים... ועוד מליון מילים יפות כאלו, שבדרך כלל אין לנו זמן אליהן ביום יום.. המקומות מאוד מוגבלים. ממליצה להחליט מהר ולשלוח לי מייל הרשמה. כל הפרטים הטכניים כולם נמצאים בלינק  הזה כאן, פשוט תקליקו. 
אז ביצים וסלט מוש של נועה, והרבה מעבר,  תוכל לאכול אם תגיעו. והכי כדאי, כי סדנה כל כך מרגשת כמו זו, זה לא עניין של מה בכך :) אני מתחילה להתאמן לקראת נועה, רק בשביל הרגע שהיא תגיע מהטיסה לכאן, שאולי, אצליח להשאיר לה זכרון כל כך מתוק כמו שהיא השאירה לי.

סדנת צילום בבולגריה. סוף אוגוסט. 25-27. נתראה?