14.3.19

A Girl with a snake.

אחד הימים היותר יפים שהיו כאן, נשאר מאחור ולא נכנס לבלוג. עד עכשיו. סוף אוגוסט 2018. יומולדת ללולה היפה. גיל שבע, גיל כל כך משמעותי, כל כך הרבה דברים חדשים נכנסים לך לחיים בגיל הזה. פחדים מסוג אחר, דמיונות, ידע, הבנה עמוקה יותר של הדברים, רצונות ברורים ומגובשים - מעבר לבא לי לא בא לי. עם לולה לפחות הכל היה קיצוני בהתאם לכמה שהיא יוצאת דופן. בתקופה ההיא בדיוק קראנו את הספר המופלא, שמילים לא יצליחו לתאר כמה הוא מופלא, ופוסט אחד לא יצליח לתאר את עוצמת הרגשות שהוא מביא איתו - ״הרשת של שארלוט״.
כאן למטה ילדת היומולדת חוגגת עם פנקייק לארוחת בוקר. 

כולנו, בלי יוצא מן הכלל בכינו בכי תנינים יחד עם המילים של הספר. לא אעשה ספויילר, אם לא קראתם עם הילדים רוצו. וככה התהווה לו רצון מאוד מוצק, לולה רוצה חזיר, כמו בספר. משתוקקת לחזיר. משגעת אותנו ימים ולילות שנביא לה חזיר קטן הביתה. הסברנו לה, שהכי רחוק שהיא תצליח להגיע עם הדרישה הזו היא יומולדת חווה. לא מעבר לגדר הזו.






 ואז היה משבר עצום. זו הפעם השניה שאנחנו מאכזבים אותה כשהיא כמהה, כמיהה אמיתית קורעת לב לחיה. כבר יותר משנה וחצי שהיא מבקשת נחש. זו הסיבה שהפוסט הזה לא עלה עד עכשיו, לא הייתי בטוחה כמה מכם יתעניינו בצילומים שתכף אפרסם. כן, לולה וזוחלים זה בלתי נפרד. מאז שהיא קטנה היתה לה משיכה גדולה לזוחלים, וזה התעצם ביום שהיא פגשה כאן, בעיר שלנו, לפני כמעט שנתיים זאולוג אמיתי, אחד הגדולים בבולגריה, ומאז הוא המנטור שלה. הוא מגדל את הנחש הגדול ביותר בבולגריה, ואם אתם עוקבים אחרי באינסטגרם בטח נתקלתם בצילום הידוע לשמצה של לולה עם נולה. הנחשה הגדולה בבולגריה. אפרסם שוב כן בסוף הפוסט. 


חזיר היא ביקשה מאז אוגוסט 208, נחש שנה לפני. היא עשתה הכל כדי שנרשה לה, שנשתכנע. ביקרה אצל הזאולוג פעם בשבוע במשך חודשים ארוכים, האכילה, ליטפה ודאגה לעשרות נחשים, צפרדעים נדירות, מקקים עצומים, ליכלכה את הידים הענוגות שלה בתולעים חיים, מתים, ולדות של עכברים, קפואים, פושרים ומה לא. קראה ספרים על נחשים, למדה את האנטומיה שלהם, הכל כדי להוכיח שהיא מספיק בוגרת לטפל בעצמה בנחש. אצלנו בבית. האינסטינקט ראשון היה על מה לעזאזל את מדברת?!? אין מצב בכלל. הלאה.

כשלולה הבינה שלא יהיה לה נחש, ולא חזיר, היא מצאה פתרון. יומהולדת חווה, ושניקי, הזאולוג, יביא נחשים לליטוף אלינו לגינה, בזמן שכל הילדים חושבים על עוגת שוקולד עם סוכריות. האמת, מיד הסכמתי. נשמעת לי פשרה הוגנת, וככה נפטרנו מהחזיר ומהנחש לעולמים. 
ניקי הגיע עם קופסאות עמוסות כל טוב, הילדים היו בעננים, שום דבר לא עניין אותם חוץ מהזוחלים. זו היתה יום הולדת שתזכר לדורות.








ומה עכשיו..? עברו כמה חודשים מהיום הקיצי הזה, שבו כולנו שזופים ויפים, ומה אגיד לכם.. כבר שלושה חודשים שאנחנו מגדלים נחש בבית. אמיתי. נכנענו. זה היה לחץ פיזי לא מתון בכלל. הילדה ממש התפרקה מאכזבה. בחודש לפני שקנינו את הנחש היא בקושי דיברה איתנו. הדיבור היחיד היה כד כמה הורים יכולים להיות אכזריים, ולאכזב את הילדים שלהם, ולהרוס להם את הילדות. במילים האלו. מי שמכיר אותה לא יתפלא.. לא עמדנו בזה יותר. באחת הטיסות שלנו מפה לשם, עצרנו בחנות זוחלים בסופיה, והבאנו הביתה את נגיני. נחשת התירס של לולה. 
הנחשה נמצאת בעליית הגג של הילדים, באקוריום גדול וסגור. אני לא מתקרבת אליה, וללולה לא איכפת שאני לא מראה עניין. היא בעננים. כל החברים מגיעים ללטף אותה, ולשאול לשלומה של נגיני הנחשה. לולה מאכילה אותה פעם בשבוע בשלושה עכברים קטנים שהיא מוציאה מהפריזר. היא עצמאית, עושה את הכל לבד, ונגיני גודלת ומאושרת עם ילדה קטנה שאוהבת אותה עד אין סוף. היום, לולה ביקשה ממני לצלם את נגיני אוכלת, כדי שהיא תזכור תמיד כמה קטנה היא היתה. חשבתי פעמיים, ואז הסכמתי. הייתי עדה לרגע מדהים בחיים של לולה. כמה סיפוק, וכמה נתינה יש לה כלפי היצור הזה. העלתי סטורי לאינסטגרם, עם אזהרת מסע. אתם מוזמנים לצפות בו כל עוד הוא שם. טורף, טורף אמיתי, מסתער על עכבר, בזמו שהילדה שלי מתמוגגת מנחת. יש לה נחשה, והיא אוהבת אותה. (עדיין אין לי תמונות מהמצלמה הגדולה של נגיני, אבל גם זה בטח יגיע).
עוד משהו קטן שהיא ביקשה ליום הולדת זה היה בובות של טום ובקי. טום סויר ובקי תאצ׳ר. השוק פשפשים שלנו בימי שבת זה סוג של אליפות. מי היה מאמין ששבוע לפני אמצא את שני הפריטים המושלמים האלו ללולה:



היה יום נפלא, כולם יצאו מרוצים. ומאז שנגיני אצלנו בבית, לולה הרבה יותר רגועה, שום דבר לא מציק לה. זה מדהים להבין כמה משמעותית היתה הבקשה הזו עבורה. זו לא היתה גחמה, זה היה ממש צורך.
הילדים מצטרפים אלינו למסעות הקרובים שלנו. הראשון במרוקו ממש אוטוטו, והשני בדרום צרפת. אחת המשתתפות שאלה אותי במייל אם הילדים מצטרפים. עניתי שכן, ומיד הדגשתי שהם לא חלק מהסדנה ואבא שלהם משגיח עליהם, ואל דאגה ילדים לא יתרוצצו ביננו. כמה טעיתי. היא דרשה ממש לארגן לה שעה עם הילדים. מסתבר שמה שנראה לי מוזר, לאחרים נראה אחרת לחלוטין .בדיוק כמו עם הנחש.
אז אם אתם רוצים ללמוד לצלם ועל הדרך לפגוש ילדה שאוהבת נחשים, בואו לפרובנס! חס וחלילה לא משווקת את הסדנה דרך המלאכית שלי, אבל סתם שתדעו, אם במקרה חשקה נפשכם בשיחת נחש..


כמה כיף לחזור לבלוג, ולדעת שהיום המיוחד הזה קיבל תעוד של כבוד. אם בא לכם עוד נחשים, או לראות איך נגיני טורפת עכברים, תציצו בסטורי שלי היום באינסטגרם. mylovelymess
ימי הולדת שמחים ומאושרים לכל ילדים, ואמן שכל החלומות שלהם יתגשמו. 

1 comment:

  1. פוסט מקסים!
    איפה התמונה של לולה עם נולה? ממש הבתקרנתי

    ReplyDelete