PHOTOGRAPHY WORKSHOP

מזמינה אתכם להרשם לסדנאת צילוםחדשה שתיפתח ב-12 לספטמבר בימי שישי בבוקר, משעה 09:00-12:00. ארבעה מפגשים סך הכל.  הסדנאות מיועדות למתחילים וגם לכאלו עם נסיון שרוצים לשפר את הביצועים. נדרשת מצלמת רפלקס או דמויי רפלקס בשביל להשתתף בסדנא, אין צורך בידע מוקדם. הסדנאות מתקיימות בתל אביב, וההרשמה מוגבלת. מהרו לשריין מקום.   כל מה שצריך לעשות זה לשלוח לי מייל שאתם מעוניינים להרשם לסדנא הקרובה, ואשלח לכם פרטי הרשמה. efratlozanov@gmail.com. 
יש אופציה לסדנא נוספת בימי חמישי בערב, ה-11 לספטמבר, שלחו לי מייל במידה ואתם מעוניינים. הסדנה בחמישי תפתח לפי הביקוש. מערך הסדנא והעלות מופיעים כאן למעלה בלשונית photography workshop. 
מקווה שנתראה!!

keeping my eyes wide open

זה היופי שבאירופה - נכנסים לאוטו וחוצים מדינות. כמה פשוט. באחד מימי הראשון כאן, החלטנו ממש בספונטניות, ככה בסביבות 2 בצהריים, לנסוע לסרביה לאכול דגים. לולי והרגלי האכילה שלו זה דבר מאתגר בפני עצמו, וכשהוא אמר שבא לו דגים, מיד עמדנו דום. ולולה פשוט מאוד מאוד אוהבת דגים, אז מיד הפלגנו לחלק הצפוני יותר של הדנובה. שם, מצאנו חוף מקסים, שקט ורגוע, ומסעדת דגים, הכל ביחד. 
אני לא אכתוב הרבה, זה סתם היה אחר צהריים נעים, אבל הנופים שראינו, והשלווה הגדולה, כבשו אותי. 

אני יושבת לי בחוף, מסתכלת על המים היפים, וככה פתאום גיליתי שמעל הראש של לולי יש ענן. אמיתי, ענקי, מהפנט! כזה מין ענן, בהיר ורך שמצא את הילד הכי מגניב בעולם לעמוד לו על הראש - 

אז מצד אחד באמת שלא קרה הרבה, מצד שני לילד שלי יש ענן.. כשלולה ראתה את התמונה במצלמה, היא ביקשה גם, אבל אז הענן כבר לא היה כל כך מגניב, הוא התפזר והפך קטן יותר. בכל זאת ניסיתי לצלם אותה עם ענן, אבל כל מה שהיה זה ענני נוצה, היא היתה מרוצה ום אני :) 

סרביה קצת שונה מבולגריה, למרות שהן שכנות קרובות גם בתרבות ובעוד הרבה דברים, אבל בכל זאת נראה שהיא התקדמה והתפתחה קצת יותר מהשכנה הבולגריה. אומרים שבלגרד יפהיפיה, אולי נגיע לשם בקרוב. חוץ מלהסתלבט על החוף, לאכול את הדגים הטעימים בעולם, ואת סלט תפוחי האדמה הטעים בעולם גם הוא, לא עשינו הרבה. ממש כמה דקות לפני שנכנסנו לאוטו, איך לא, לולה רדפה אחרי פרפר ואני אחריה, והיא הביאה את כולנו לשדה מהמם, עם שקיעה מהממת, ויותר מזה לא רציתי כלום. אחד הטיפים שאני נותנת בסדנה שלי, הוא שכשאתם מזהים סצנה עם פוטנציאל פוטוגני, והפרמטרים במצלמה כולם מכוונים, האובייקט במיטבו ומשתף פעולה, פשוט תצלמו והרבה. לא להסתפק בקליקים ספורים, לצלם! הסיפוק שתקבלו כשתפרקו את התמונות למחשב יהיה כזה גדול, שרק תרצו לחזור ולצלם :) וככה היה ברגע ההוא  - יש לי אולי יותר מ-200 צילומים שמאוד קשה לסנן, לכן הנה לא מעט מהם - 

בעניין טיפים לצילום - אני שמחה לבשר שקורס חדש למתחילים יפתח ב-12 לספטמבר בימי שישי בבוקר, אבל על זה ועל כל הפרטים אכתוב בפוסט הבא.
חזרנו הביתה מדרך צדדית, לא מהכביש הראשי שממנו הגענו, וגילינו את הקסם הזה שנקרא - זהו, קרענו את התחת כל החיים, עכשיו יש לנו בית על הדנובה עם מזח פרטי. לא להאמין כמה נטולי לחצים החיים של האנשים האלו. 

סתם טיול קצר לסרביה שלכל מקום שהבטתי נדהמתי. 
בפוסט הבא כל הפרטים על הסדנה הקרובה בספטמבר, וגם, נראה לי שסוף סוף אגלה על מה אנחנו עובדים כל כך קשה כבר חודש שלם!

As simple as that.

החברה של גיסי נולדה וגדלה בכפר. וככה נהיה שיש לנו עוד מקום מפלט מהמקום מפלט הראשוני שלנו :) לוקחים את האוטו ותוך חצי שעה אנחנו במחוז אחר של העולם לגמרי. בשביל לולה זו החוויה הכי נחשבת של השבוע, אנחנו נוסעים לשם בימי ראשון כשכולם בחופש, ואחרי הפעם הראשונה שנסענו רק לולה ואני, אחיה הודיע שבפעם הבאה גם הוא מגיע. אנחנו כאן כבר חודש, ואני בפיגור גדול (:)) עם העידכונים, ככה שהפוסט הזה הוא מלפני שבועיים בערך, ומאז היינו עוד כמה פעמים, אבל אני נשבעת שלא אלאה אתכם יותר בצילומי ארנבים. זו הפעם האחרונה :) החווה גדולה מאוד, ויש בה מלא חיות, כולל חזירים, עיזים כבשים, ברוזים, תרנגולים, כלבים, חתולים, ארנבים, יונים, תוכים ובטח עוד כאלו ששכחתי. והרבה ירקות גדלים שם באדמה. בשביל הילדים שלי זו היה הפעם הראשונה שהם קטפו מלפפון ומיד אכלו אותו. או תירס, או גילו איך תפוח אדמה מתחבא באדמה :) שווה יותר מכל יום רגיל בגן, לא? 

אז כמובן שלולה מיד ידעה את הדרך לארנבים, וכאן בערך נגמר הסיפור. לא שמענו ממנה כמה שעות טובות. 

אצל אחיה זה אחרת. הוא מתענייi בכלבים בעיקר ובחתולים גם. פופי הכלב הגשים לו את החלום שהוא לא מצליח לממש עם רורו הכלב שלנו בבית  - לרכב עליו. 

 החיים האלו כל כך מפתים. אבל על זה אני אכתוב פוסט אחר, בקרוב. אתם יודעים שאפילו את המים שם שתינו מהבאר?! והם היו קרים קרים וצלולים.. 

הארנב היה מחובר אליה לכל מקום שהיא הלכה, ממש ככה. רק כשקטפנו את העגבניות בשביל ארוחת הערב, היא הניחה אותו לכמה דקות. הסיפור עם העגבניות האלו ממש עצוב. חודשים של גידול וטיפוח ואהבה גדולה, הובילו את כולן לנשור לאדמה לפני שהספיקו לקטוף אותן, והכל בגלל סופת גשמים ורוחות שהיתה כמה ימים אחרי שהינו שם. כל העמל הרב ירד לטמיון, וכשאלו החיים, זה דכאון לא קטן. לשכנה שלנו כאן טרפו את התרנגולות לפני כמה ימים, והיא בכתה כל השבוע.. 

בערב, לפני הסוף, יצאנו לטיול קצר ברגל מסביב לחווה, היו לנו שני מלווים מתוקים שהראו לנו את הדרך. 

 היה כיף,טוב, כאן כמעט תמיד כיף.. :) חזרנו עייפים הביתה, עם מחשבות גדולות על בית בכפר, וחיות וקישואים ועגבניות. אולי זה יקרה מהר משאנחנו מצפים.. בית הספר של החיים לא מאכזב, ואנחנו נותנים לו להוליך אותנו באהבה ובהתמסרות רבה. המחשבה על תל אביב הלוהטת, האינטנסיבית והיקרה להחריד, גורמת לנו לקבל באהבה חיים קצת יותר פשוטים, גם אם אחרים לגמרי. 

ועם תמונת ניצחון לא מתוכחים :) ד״שׁ מבולגריה, מקווה שלא עייפתי אתכם. xoxo

A date with my son.

אנחנו כאן בבולגריה, חצי מהחופש שלנו עבר. החודש הראשון עבר רובו בבהיה אין סופית ב-Ynet ובעידכונים מהבית. ליללדים לא סיפרתי על העיניינים בישראל, מנסה לחסוך מהם מחשבות לא נעימות. בתקווה שהשבוע יתחיל חלק ב׳ גם לחופשה שלנו וגם לארץ שלנו.. אז אני שוב כאן עם המון פוסטים שכתבתי תוך כדי, אבל לא היה לי מתאים לפרסם אותם. חודש שלם של חוויות ורגעים נפלאים עם הילדים ועם המשפחה. לאורחים החדשים בבלוג - הי! כיף שאתם כאן. אנחנו נמצאים בצפון בולגריה על הדנובה, בחופשה שהפכה למנהג אצלנו בקיץ. הסבא והסבתא של הילדים גרים כאן, ויש לנו זכות גדולה להגיע הנה כל שנה ופשוט להסתלבט! אתם מוזמנים להציץ בשנים האחרונות של הבלוג בחודשים יולי אוגוסט. 

ואחרי כל ההקדמה הזו, נזכרתי שהפוסט האחרון היה (מזמן...!) על לולה והרגעים שפינינו שתינו רק לעצמינו. כשחזרנו מהטיול לכפר, לולי ראה את הצילומים וקצת קינא. הוא ביקש ששנינו נפנה יום אחד רק לעצמינו, ונעשה דברים שהוא אוהב. זה לגמרי לא היה מסובך. הרעיון היה שלו, יצאנו לפיקניק. 

שלוש שעות עם הגבר הקטן שלי. הוא ביקש שניקח את ארוחת הצהריים, ספר ושמיכה ונמצא לנו פינה שקטה (כאילו שיש כאן אנשים רבים מידי..) על יד הטירה העתיקה שנמצאת ממש על הדנובה. וככה היה. 

מאז שהגענו יוצא לנו פחות לקרוא ספרים. יש יותר מידי בני משפחה (לטובה!!) שמעבירים לנו את הזמן יחד. אז זו הייתה הזדמנות נפלאה לסיים את הספר שהתחלנו במטוס. ולחסל את קציצות הקישואים של סבתא. כבר בעשר הדקות הראשונות שהגענו הוא שם עין על העץ שמולנו. שמתי לב שהוא חוקר אותו עם המבטים שלו, ולא  הצלחתי להבין למה. ניסיתי למנוע הטרדות חיצוניות, לפחות עד שיסיים לאכול, ובמילה האחרונה של הספר הוא קפץ מהמקום.

 וככה הבנתי שכל מה שילד בן חמש צריך זה עץ וענף להתלות עליו.. ואני פשוט לא יכולתי להפסיק לצלם. כרגיל, כל הרעיונות השווים באמת מגיעים מהילדים...

חזרנו הביתה עייפים ומאושרים, והוא בעיקר מזיע.. מקלחת קצרה וחמש דקות אחר כך החבר הספרדי שלו דופק בדלת, וקורא לו למטה למגרש כדורגל. אני מרגישה שנוסף לעובדה שאנחנו שמחים ומאושרים עם המשפחה כאן, הילדים זוכים להכיר מה המשמעות של חיים לא אורבנים במאה ה-21 בצפון תל אביב.. הילדים יוצאים ונכנסים מהבית בעצמם, לולי לא תמיד אומר לאן הוא הולך, אבל אני יודעת שבדרך כלל הוא יהיה במגרש כדורגל מתחת לבית. מאז שיש לי ילדים אני במרדף אחרי חיים פשוטים ולא מורכבים. אני נמסה מהרגעים האלו שהם יושבים על הברזלים במכולת השכונתית כאן, עם ילדים בגילם, אנשים בני 35 וזקנים. הם יכולים להעביר שם שעה שלמה, אבל על זה אני אכתוב פוסט אחר.. 

וסתם כי אי אפשר בלי לולה וחתול תורן - 

האמת שזה לא סתם חתול, זו מימי, התחולה של סבתא : )

זהו, לא הרים וגבעות, סתם רגעים קטנים בחופשה שלנו שאנחנו מקווים לזכור לנצח. הפיקניק והעץ, והמגרש המוזנח ומימי החתולה, הם הדברים שמשמחים את הילדים שלי לאחרונה. לא הרבה יותר מזה. וזה בסך הכל, יום אחד מהחודש האחרון.. יש לי כל כך הרבה לכתוב ולשתף, אז תזכרו לקפוץ לביקור. וכמובן, איך לא, כמו כל שנה, יש את הפרוייקט של הקיץ, והפעם אפילו אני אומרת שלגמרי התעלינו על עצמנו, זה עצום! מכל הבחינות! אני כל כך רוצה לשתף כבר, אבל הוא בשלבים של פינישים אחרונים. זה יהיה פוסט ארוך ומקסים ויפהיפה, על מה שאנחנו עומלים כל כך קשה בחודש האחרון. לגמרי כדאי לכם להישאר איתי!