30.10.13

Style your kids!

בסדנאות צילום שאני מעבירה, יש את המפגש השלישי, שהוא הכי אני. מה הכוונה? אנחנו מדברות הרבה על איך לסגנן צילום, מה שנקרא סטיילינג. בעבר הרחוק שלי עבדתי כמלבישה בהפקות אופנה ובטלביזיה. זו היתה תקופה מקסימה ומספקת. סטיילינג הוא בעצם הסיבה שנטשתי את הצילום לכמה שנים טובות.. העין שלי תמיד הציצה מבעד לעינית המצלמה, מאוד סיקרן אותי מה עושים הסטיליסטים על הסט. ואז החלטתי לשנות מקצוע :) וככה היה. חמש שנים מקסימות של הרבה בגדים ונעליים.. אבל אני חייבת להודות בלב שלם, שסטיילינג אצל ילדים הוא הרבה, אבל הרבה יותר כיף! וככה אני מוצאת את עצמי משתעשעת עם הבגדים והנעליים שלהם בצילומים. אז במפגש השלישי בסדנה אנחנו מדברות על זה הרבה. טיפים, צבעוניות, טקסטורה, הכנות ועוד..
שואלים אותי לא מעט איך זה שהצילומים שלי כל כך צבעוניים ושמחים. אני תמיד עונה שהדגש שאני שמה על מה מצטלם הוא גדול. והיום אפשר באמת להשיג פריטים מהממים בארץ שלנו אז זו לא בעיה כל כך גדולה.. לפני שהיו ילדים אהבתי לעשות שופינג. היום זה כבר לא ממש ככה.. אני מעדיפה להשקיע בפריט שווה מאשר בכמה פושטים :) בשנה שעברה מאוד רציתי לקנות ללולה האנטר בוטס, וכשהגיע החורף כבר חיסלו את הכל בחנויות, ולא מצאתי את המידה שלה. השנה הייתי זריזה, ועשיתי את זה כבר לפני שבועיים :) !! רק המחשבה על כמה הן יצטלמו יפה ריגשה אותי. יש אנשים שאוכלים במסעדות, כאלו שנוסעים לבתי מלון, אני אוהבת האנטר בוטס! אני לגמרי בטוחה שהפרטים האלו הם מה שעוזר לצילום להיות יותר מוקפד ותופס את העין.

אני תמיד בחיפושים אחרי פריטים יפים, בין אם זה לילדים שלי, אבל בעיקר ללקוחות. בהפקות, תמיד צריכים אביזרים משלימים וטוב לדעת מה קיים. השבוע קיבלתי מייל בנושא יריד הנעליים ״שופוני״ ונדהמתי לגלות כמה דברים מהממים יש שם לילדים! הנעליים שלולי נועל כאן למעלה הן של בן-סימון לדוגמא. אם אי פעם הייתי מעצבת נעליים הייתי בטוח, אבל בטוח רוצה לעצב כאלו בדיוק. הן פשוט שיא היופי והפשטות בעיני. ומצטלמות מקסים, אז זה בכלל בונוס :) ורגע.. ידעתם שהשם משפחה הקודם שלי הוא בן סימון...?

לצערי אין לי את הפוקסיה שלהם לבנות, אבל הן בהחלט ברשימת ״אני רוצה״ שלי ושל לולה. הן מתוקות, ונוחות והכי חשוב, סופר פרקטיות לגן!

נעליים כאלו מגניבות לא ראיתי עדיין  - ושלא תטעו, אלו לא נעלי בית, הן לגמרי שמישות לנעילה בחוץ. על קוליג׳ן שמעתם?



מתיקות אמיתית. יש להם כל כך הרבה דגמים וצבעים, שממש קשה לבחור! בהפקה האחרונה שצילמתי השבוע זה ממש התבקש שנשתמש בהן -


 את כל הנעליים השוות האלו תוכלו למצוא בהנחות בסופ״ש הקרוב ביריד שופוני בנמל יפו. ואת כל הבגדים הנפלאים האלו תוכלו למצוא בחנות של מיי מיי ברחוב בזל תל אביב, במכירה חדשה!

אני לא יודעת מה אתכם, אבל אני תמיד חושבת על איך יצטלמו הבגדים והנעליים של הילדים שלי.. : )
נראה לי שעומד לרדת גשם.. צ׳או!

20.10.13

Our home.

הבית שלנו. כמה אני אוהבת אותו. זו הפעם הראשונה שיש לנו בית כזה שאנחנו אוהבים אותו מאוד. כשאני חושבת אחורה, אני כמעט לא מאמינה באילו בתים גרנו בעבר.
הבית הראשון שלנו ביחד היה בניו יורק, אחרי שסיימנו ללמוד. זה לא באמת היה הבית שלנו, גרנו בחדר בדירה של סוניה הפורטוריקנית בויליאמסבורג. היה משעשע. אחרי כמה חודשים עברנו לחדר במתחם "דירות". זה היה חדר בגודל ארבע על ארבע (אולי פחות..), והשרותים המקלחת והמטבח היו משותפים בקומה לעוד כמה "דירות".. חזרנו לארץ, ועברנו לגור בלופט. הרבה לפני שזה היה העניין. אצלנו לא היו פסיליטיס מפנקים, היתה רק הרומנטיות.. גרנו בלופט של 220 מטר עם קירות בטון חשופים מעל מוסך אופנועים. את האמבטה בנינו לעצמנו.  חוץ מרומנטי זה לא היה כלום..משם עברנו לדירת פאר (!) כשהציעו לי לשמור על דירה של חברים למשך זמן קצר במחיר של תשלום חשבונות, והזמן הזה למזלנו הרב התארך, אבל בסוף נגמר. משם עברנו לגור על גג העולם. קומה חמישית באבן גבירול, גבוה מעל כולם. הדירה היתה חזיתית לרחוב, אבל מקסימה, ונשארנו שם ארבע שנים. ומשם שוב פעם לניו יורק. זו היתה דירה עם קסם, קטנטונת וצרה, וכהרגלנו במקום סואן. ממש מתחת  לגשר מחבר בין ברוקלין למנהטן...וזו הדירה שהתחילה את הפוסט הזה. השבוע אימא שלי שלחה לי צילומים מהדירה, שאני שלחתי לה שתראה, לפני שהם הגיעו לברית של לולי :) ככה היא נראתה -



כמעט שנתיים וחצי אחרי מצאנו את עצמינו בדירה חדשה, שעשתה בתחילה רושם טוב, והתגלתה כדיכאון אחד גדול. ארבע שנים אחריה, ואנחנו בבית שאנחנו מאוד מאוד אוהבים. סוף סוף. כולנו אוהבים, ובעיקר הילדים. אני מזל סרטן, ואף פעם לא התעניינתי באסטרולוגיה. מה שאני כן יודעת, זה שאומרים על מזל סרטו שהוא אוהב את הבית. זה הכל. ואני מאוד מאוד אוהבת להיות בבית. זה המקום הכי שלי בעולם. עם הדירה החדשה היו לי קצת בעיות בהתחלה. חשבתי שקשה לי לצלם בה. הדירה מוארת בטרוף, אבל הכיוונים קצת בעייתים. בהתחלה נבהלתי, ולא צילמתי כמעט כלום. חשבתי שעשינו את טעות חיינו עם הדירה הזאת. אבל כמובן שהצלחתי לתקוף את האוייב! נראה לי שהבעיה היתה בעיצוב שלה. היא עדיין לא בדיוק כמו שאני רוצה, חסרים כמה רהיטים ואביזרים שיהפכו אותה למושלמת :) בתחילה חשבתי שהמטבח כל כך מכוער שלעולם לא אצלם בו, מסתבר שהוא מאוד דומה למטבח שהיה לנו בניו יורק.. השבת צילמתי במטבח את הצילומים האלו, ונראה לי שאחריהם לא אפסיק לצלם בו -




 וגם בסלון הצלחתי לתקוף את מחסום האור  -



בכל אחד מהצילומים האלו, משהו עדיין חסר, לא גמור. פה חסר ארון, שם וילון, והכוננית של הטלויזיה מוציאה אותי מדעתי. אני אמנם חסרת סבלנות, אבל גם מאוד נהנית לראות איך הבית מקבל חיים לאט לאט. להתעסק בבית זו אהבה גדולה שלי. מה אעשה כשהכל יהיה בדיוק כמו שאני רוצה??

 ודרך אגב, בהופעת בכורה חגיגית, הכלב שלנו מופיע בצילום הראשון למעלה.  איך זה שהוא לא הצטלם עד היום? הוא בישן...

הבית הוא ספר פתוח למשפחה שגרה בו. אצלנו זה ספר צבעוני עם מלא תמונות וציורים וחלומות ואגדות ונסיכות וסופרמנים. אני מודה  שיש לי את הבית הזה. ואני יודעת שזה הרבה. שום דבר הוא לא מובן מאליו..


14.10.13

Great news + new dates

אני כאן לכמה דקות.. באתי להגיד שלום :) וגם, הייתי חייבת להראות לכם את לולה במלוא הדרה. אמנם צילום לא מושלם מבחינה טכנית, אבל לגמרי keeper . האסא גבוה מידי, הפוקוס קצת התפקשש, אבל חוץ מזה.. לולה במיטבה. בעיני צילום טוב לא חייב להיות סופר טכני. וזה אחד המוצלחים של לולה לאחרונה..

בשבוע שעבר נפתחו שתי סדנאות חדשות לצילום! עוד לא הספקתי למצמץ, והן תכף מסתיימות, וזה הזמן להודיע על תאריך חדש.  לא אפתח בחודשים הקרובים סדנאות ערב, אבל הסדנה של ימי שישי תמשיך להופיע! לפני הכל, אני ממש שמחה להודיע לכל מי שחושב על הסדנה כאופציה, ועדיין אין לכם את המצלמה שתמיד רציתם, את זה:
my lovely mess וארליך, חנות הצילום המעולה הותיקה והאמינה שנמצאת בתל אביב, סידרו לכם קניה ממש מתוקה. הרבה שואלים אותי לגבי המלצות למצלמות, ובמיוחד לקראת הסדנה. ההמלצה שלי היא תמיד אחידה (אלא אם כן מדובר בתקציב גדול יותר..) ואני תמיד שמחה להפנות לארליך, ראשית כי המחירים שלהם הכי נוחים שיש, הם נמצאים בתל אביב, ואני ממש סומכת עליהם. אני יודעת שלא אצטרך לעשות סקר שוק ארוך ומבזבז זמן, כי הם מתחיבים למחיר נמוך ואטרקטיבי.
אז במידה ותרשמו לסדנה, ועדיין אין לכם את המצלמה שאתם כל כך רוצים, תקבלו ממני הפניה לרכישה של מצלמה ועדשה במחיר מיוחד  בארליך, ובנוסף כרטיס זכרון במתנה. כמובן שישנן הנחות  נוספות לציוד משלים, במידה והתחביב החדש יסחוף אתכם כמו שקורה ללא מעט משתתפים..:)

והכי חשוב, סוף סוף תהיה לכם מצלמה ותוכלו לצלם.. ואולי יום אחד, הילדים יגידו לכם די. זה מה שקרה אצלנו ביום שבת. לא האמנתי. לולי אמר - אימא, לא נראה לך שצילמת מספיק היום? בלעתי את הצפרדע, צילמתי עוד פריים אחד והלכתי להתכרבל איתו  בספה..

אז מה תכלס? ככה:

הסדנה הקרובה תפתח ב-1 לנובמבר, ימי שישי בבוקר משעה 09:00 עד 12:00 במשך ארבעה שבועות רצופים, בצפון תל אביב. מהרו להבטיח את מקומכם, הסדנה הקודמת של ימי שישי התמלאה ביומיים.. כל הפרטים נמצאים בלשונית למעלה photography workshop.

אמרתי שהפוסט הבא יהיה עם עפיפונים, מי היה מתאר שזה כל כך מסובך למצוא עפיפונים בתל אביב? מכירים מישהו שמייצר/מוכר עפיפוני שווים? אשמח לשמוע כאן בתגוובת..

ושלא תחשבו לרגע שמה שלולי אמר, הוא באמת התכוון לזה..את הצילום הזה תפשתי ממש במקרה. אם הוא לא היה קורא לי מהמטבח לבוא ולראות איפה הוא ולולה ומה הם עושים, כנראה שלא הייתי יודעת שהם התישבו על הפסנתר, ומפספסת את זה.. מזל שהוא בחור אחראי :)



8.10.13

Now she needs a car.

בסוף שבוע פגשנו בפארק חברים עם עפיפון. לולה מצאה אצל סבתא בחג ידית של עפיפון עם חוט, בלי העפיפון. מאז היא לא מפסיקה לבקש עפיפון, ואני מבטיחה לה, אבל לצערי עדיין לא יצא. פגשנו את החברים עם העפיפון, ולולה כמעט לא האמינה מהתרגשות. ואז, החבר שלנו אמר במילים הכי מדוייקות: עפיפון בשביל ילד זה קסם, כמו שמישהוא יתן לך להחזיק אוירון ביד. כל כך נכון..

אצלנו בבית אוהבים ספרים, מאוד. עד כדי כך אוהבים אותם, שמרוב שמחבקים חזק חזק הם לפעמים נפצעים. ספרי הילדים שלנו הם כמו ספרי בישול, ככל שמשתמשים בהם יותר, רואים את הזמן עליהם. לפעמים הם נפצעים, מתקלפים, נקרעים והכל מאהבה גדולה. לולה יוצאת מהבית לפעמים עם ספר ביד במקום בובה. היא לוקחת ספר לגן. ישנה עם הסיפור שקראתי להם בלילה במיטה. ככה הם אוהבים אותם. לולי אמר לי לא מזמן, שהוא מעדיף שאקנה ספר מסויים פעמיים, למקרה שמשהו יקרה לעותק הראשון, וככה היה. קצת עצוב לי על הספרים שהם מתבלים, ולצערי לא נשמרים כמו חדשים, אבל זה מתגמד לעומת העובדה שהילדים שלי לא יכולים להעביר יום אחד בלי לשמוע שלושה סיפורים לפחות.



וככה אנחנו בתקופות, חורשים על ספרים מסויימים, עד שלולי מדקלם את הסיפור לבדו, ולולה משלימה את המילים הדומיננטיות :) עכשיו אנחנו לללא ספק בתקופת "הבית של יעל". זו הבחירה של לולה כמובן..

ומה יותר מרגש ילדים מאשר סיפור שהופך למציאות..? בשבוע שעבר חברה שלחה לי את הצילום של הארגזים האלו של בית.ילדים , חלקים, בלי ציורים, ושאלה אם ארצה לעשות איתם משהו (הארגזים מגיעים בשלושה גדלים שונים, זה הגדול). אם הייתי עושה קופי פייסט להתכתבות ביננו, הייתם בטח חושבים שאני משוגעת. אני לא חושבת שעבר שבריר שניה, והבית של יעל  עם כל הקסם שלו מיד היה שם, מול העיניים שלי.  הרי מה לולה תרצה יותר מהכל בימים האלו, שבהם היא מבקשת את הסיפור עוד לפני הפיפי של הבוקר, לפני השינה (ברור) ובין לבין עוד חמש פעמים?

הארגזים הגיעו בשלום, העלינו אותם לגג, וחשבתי מה הדרך הכי מתוקה להפוך אותם לבית של לולה? מעט מאוד זמן אחר כן, קצת צבע, קצת עננים וקצת גשם (הרי צריך להצדיק את הקיום של הבית, שיגן עליה מפני הגשם, לא?) והם כמעט היו מוכנים.  הארגזים האלו סופר מגניבים, והיה לי ברור שיום אחד ארצה לעשות בהם שימוש אחר, אז השארתי אותם במצב המקורי שלהם, בלי לנסר, לחתוך וכו'.

לולי הציע שנשים בפנים מנורה, שלולה לא תפחד מהחושך, אבל זה קצת לא פרקטי ובטיחותי. וגם, החלטתי לא לסגור את הפתח העליון, כדי שיהיה קצת אויר.. אז השתמשנו במנורת לילה של המסדרון. מבפנים הדבקתי סקוטשים שיחברו את הבד הפנימי שעוטף את הבית, וזרקתי לה מלא כריות קטנות ונעימות שירפדו לה את הטוסיק. כל מה שנישאר זה להיכנס, ולקרוא סיפור.. :)




עכשיו, אחרי שצילמתי לה את הבית מקושט כמו שהיא אוהבת... הבנתי שיכולתי להשחיל את פרחי הנייר (שעשויים מניירות לקאפקייקס, ותודה לאלישבע :) ) מעל הנורות הקטנות. הולכת לעשות את זה עכשיו! וכל מה שנישאר זה לחכות שהיא תגיע מהגן. כמו שאני מכירה אותה היא תעריך את זה מאוד..

את הארגזים המקסימים האלו אפשר להשיג בבית.ילדים בגדלים שונים, והם עשויים עץ טבעי. ואפשר לעשות איתם כל כך הרבה דברים....:)

יש לי הרגשה שבפוסט הבא יהיה עפיפון:)