ברוכים הבאים לסדנת הגינה שלי. אמנם עברו כבר 10 ימים מאז ההתרחשות הפורחת כאן אצלי בסטודיו, אבל זה אף פעם לא מאוחר לשתף אתכם בכל היופי הצבעוני ומשובב הלב הזה, ובמיוחד בימים כאלו שהשמש התחילה לקפוח כאן בבולגריה, והפריחה האביבית הגיעה לסופה. הזדמנות נפלאה להאריך קצת את הריחות והצבעים המשכרים של פרחי הבר.
אז מה היה לנו? סופסוף היתה סדנה, אנחת רווחה עצומה, התרוממות של הנפש, בעצם כל מה שציפיתי לו כל כך בשנה האחרונה. ושום כלום לא אכזב, הכל היה נפלא. החברה, המזג אויר, האוכל, הסיפוק מההנאה של המשתתפים וחברויות ישנות וחדשות שנוצרו. וכמובן, כמות האימג׳ים הנפלאים שיצאו תחת ידיהן של המשתתפים והמשתתפות.
משפחתנו הקטנה נמצאת בתקופה כל כך מבולבלת, והעיסוק בסדנה עזר לי להתמרכז ולהתפקס על כאן ועכשיו, משהו שאני די טובה בו, פחות טובה בתוכניות רחוקות לכת, שבהן דוקא אני אמורה להתעסק בימים אלו.. אבל הפריחה, והפרחים, והפרפרים והעוגות סחפו אותי איתם למחוזות שאני כל כך אוהבת, ולא נותר לי אלא להתמסר לכל היופי הזה, ולדחות לרגע את התוכניות הגדולות. אכן עברו 10 ימים מהסדנה, ולא מצאתי שניה להתיישב בנחת, לכתוב את הפוסט הזה. עכשיו, כשהרוב מאחורי והרוב עוד מלפני מצאתי לי כיס אויר לצוף בו לרגע ולהתענג על כל מה שהיה כאן. מיד אחרי שאלחץ ״פרסם״ הפרפרים יהפכו לזבובים מטרידים, ומשימות החיים עצמם ישאבו אותי אליהן. האמת? טעיתי בניסוח. ממש לא זבובים ולא מטרידים, אלא הרפתקאות חדשות ומסעירות, נכון, דורשות המון תאומים, עבודה שחורה, בירוקרטיות וכו, אבל כולנו מקווים שבסוף הקיץ נחזור לנסות חיים חדשים בישראל. רגע לפני שאני פורסת בפניכם את הסופ״ש הפוטוגני להחריד שהיה כאן, אספר בכמה מילים שאנחנו מתכוונים לחזור בסוף הקיץ לישראל. לא הצהרות גדולות, לא כוונות מרחיקות לכת. חוזרים לתקופת ניסיון של שנה, הילדים יכנסו למערכת החינוך, והאמת, אני נרגשת ומרוגשת, עם הרבה חששות וספקות, אבל פורשת כנפיים עם מוטה עצומה ומחבקת את ההרפתקאה הזו.
ואם אתם כאן, אני שולחת את לחמי על פני הים התיכון, יותר קרוב לתל אביב, במדויק בצפון הישן, אם אתם מכירים דירה או בעלי דירה שמתפנה באוגוסט/ספטמבר באזור הזה, אפילו רק לסבלט, עדיף מרוהטת, ותשמחו לקבל את המשפחה המיוחדת שלנו פלוס רונטו הגולדן המושלם, כדיירים לתקופה של 10-12 חודשים, אל תהססו לכתוב לי, אני מפצירה בכם.
ולמהדורה המרכזית של היום - סדנת הגינה המשגעת שאירחתי כאן בוידין יחד עם ליאור משיח, הרי היא ליאורוש מהאינסטוס. ביום שישי חצי אביבי חצי קיצי, הגיעו הנה 12 משתתפות ומשתתפים לסדנת צילום שהיו בה המון המון עוגות! אז כמה מילים חמות ומתוקות במיוחד על ליאורוש היפה, המוכשרת, הפוטוגנית והמצחיקה והזורמת והכל הכל הכל כמו שהבת שלי אומרת.. איזה אושר נפרש על פני באותה שיחת הטלפון בביקור האחרון שלי בישראל כשליאור התרגשה והסכימה להתארח כאן בסדנה, ולהפוך בעצמה למארחת הקולינרית של המשתתפות. כבר באותה שיחה הבנתי שהיא בדיוק מה שהסדנאות כאן אוהבות. טרנדית, יצירתית, זורמת, מפנקת וסופר אסטתית. ביומיים הראשונים כשהיינו כאן רק שתינו כמויות הוואו שיצאו לי מהפה היו בלתי נסבלות.. כל גילגול של רצועת בצק, על קליעה של חלה, או המסה של שוקולד וחאת בוטנים גררו אחריהן קריאות של - wow wow wow וזה לא נגמר. ליאור פינקה אותנו בתועפות של עוגות ולחמים ומתוקים ועוגיות וסוכרים וחמאה, ואפילו אני לא עמדתי בקצב של לתפוס את כל היופי שיצא מהתנור נון סטופ ולצלם את היצירות בעודן מהבילות ונמסות. אבל מסקנה מאוד פשוטה: אין דבר כזה יותר מידי קינוחים, למדתי מליאור. ליאור הגיעה עם אורי המקסים, והם היו כזה צמד מתוק וחיוני במהלך כל הסדנה, אז ליאור יקרה, כל כך שמחה שהסכמת להגיע עד הנה, הפינוקים שלך לעד מתועדים כאן בפוסט, ומי שלא הצליח להגיע אל דאגה. ליאור מעבירה סדנאות וארוחות מפנקות בסטודיו היפה שלה בדרום תל אביב, ואתם מוזמנים!
קיבלנו את המשתתפים אחרי הנסיעה הארוכה עם מרגריטות אבטיח צוננות ומיני מאפים וברוסקטות בין כל הפרחים המשגעים שבויאן ואני העמסנו בסטודיו במשך כמהמ ימים. עהורי בנית הקונספט של הסדנה הוא החלק הכי מאתגר ומרגש לפני שהכל קורה. בכל נסיעה באוטו, קשה ההי להתעלם מכמות פרחי הבר המגוונת שיש בעירי בצידי הדרכים. עם האהבה החדשה/ישנה שלי לגינון היה לי ברור שאין מנוס, זה הקונספט של הסדנה. וכך היה. בנינו סט אקלקטי וצבעוני שהורכב מהמון סוגים של פרחים, רובם היו בר, את חלקם הזמנתי מהסבתות בעיר, וככה נוצר לו סט מושלם לצילומי העוגות של ליאור. בעצם, כל מה שהונח באחת ממיני הפינות והגומחות בסט הזה בשניות ספורות הפך לפרופס שכאילו נלקח מהסעודה של אליס והכובען. זה כבר ידוע לכם, אני מקווה, שהסדנאות שלי כאן כולן מונחות עונה. מזג האויר, ההתרחשות בטבע סביב, לעולם יהיו הקו המנחה של העשיה שלי, ואחת הסיבות המרכזיות שקשה לי לעזוב את בולגריה היא ארבע העונות הכל כך מוחשיות שהמדינה הזו חווה כל שנה. אין דבר מרגש מלראות את חילופי הצבעים והפריחות בטבע כאן, השינוי הדרמטי הזה משפיע על החיים הכי בסיסים ויומיומיים, ועד הנראות הסופית שלמ הסדנאות שהן הפקה בפני עצמה.
וככה עברו להם שלושה ימים מלטפים, בין פרחים ועוגות ואוכל ויין. היה לנו סשן צילומי חוץ, שמאחוריו סיפור מלחיץ.. בויאן ואני יוצאים לסיורי לוקיישן כשבוע לפני כל סדנה, כדי להיות עם היד על הדופק בין כל שינויי הנוף ומזג האויר. לבדוק אם היער אכן ורוד בסתיו, אם הדנובה אכן נמוכה בקיץ, ואם הפרחים אכן פורחים באביב. וככה היה. מצאנו את שדה הפרגים והחרציות המשגע שבו צילמנו, נעצנו את הלוקיישן, והעמסנו את המשתתפים והציוד לנקודה שבחרנו ביום ראשון בבוקר. עד כאן הכל היה כשורה, והאמת גם תוך כדי הסשן, והסדנה הסתיימה והכל עבר בשלום. ביום שלמחרתֿ, נסענו דרך אותה נקודה שבה צימנו, להחזיר כמה פריטים לחברים בכפר סמוך, ולתדהמתנו כל, אבל כ-ל השדה נקצר ולא נשאר פרח אחד קטנטן ופורח. דונמים שלמים עברו תחת ידו האכזרית של האדם, לטובת חפירות ארכיאולוגיות.. לא אכחיש שהחסרתי פעימה, מה היה קורה אם הם היו קוצרים את השדות אך יום אחד לפני...? מזל גדול, ואני מאוד שמחה שהספקנו לתפוס את הטבע בתפארתו.
המון התרחשויות קורות בשלושה ימים שמרגישים כמו יותר בסופם. קשה להעביר את החגיגה האינטנסיבית כאן אצלי בבולגריה, בדיוק כמו שקשה להעביר את הנינוחות וההרפיה. לכן, לדעתי, תצטרכו להגיע פעם, כדי לחוות את הקסם הזה, לא? ממש בקרוב, ב-2 ליולי, תפתח כאן סדנה סופר אלגנטית ומיוחדת, ונותרו שני מקומות אחרונים לגמרי. אתם מוזמנים לקרוא את הפרטים בלינק הזה שכאן. וכמובן, גם כשנגור בישראל לשנת ניסיון (!) הסדנאות כאן ימשכו ואני אפילו מתחילה לחשוב על תאריך קרוב כדי לתפוס את הסתיו המהפנט. אז ספטמבר או אוקטובר, תסמנו לכם ביומנים, ולבנתיים, מוזמנים לעוד הצצות לרגעים קטנים גדולים שהיו לנו כאן. תודה משתתפות ומשתתפים נפלאים שהגעתם הנה, כבר פתחתי את ליבי בפניכם ולמקרה שצריך להזכיר - תודה שעזרתם לי לחדש את האנרגיות, לחזור להיות בתנועה, לחדוות היצירה ולמפגשים כל כך נפלאים עם אנשים כמוכם. אני תמיד מתפלאת מחדש איך זה שכל הנשים הכי מקסימות בוחרות להגיע עד לכאן, אלי. וגם המעט (מידי) גברים. איפה אתם? נתראה באחד המפגשים הבאים, מבטיחה לחזור לעשיה ברוכה של עבודה, ולייצר לכם חוויות אחרות בבולגריה שלא תכירו אם לא תגיעו לוידין. נתראה?
