18.7.12

All random stuff

היו כמה דברים שסימנתי כצפויים להגיע לכאן בפוסטים הקודמים, אבל יש משהוא אחד שחשוב להבין - בחופש אין חשיבות למה קודם. העיקר שנהנים. ואנחנו מאוד מאוד נהנים, וכל הדברים שצפויים להפוך לפוסטים עוד יקרו, כמו ביקור של הבניצה, הקאפקייקס במקום הקיפלה ועוד! כמו בכל קיץ כאן הילדים הנודדים מתחילים להגיע מכל העולם, וגרי הגיעה! הגיעה מליסבון עם בעלה והילד המתוק שלהם. גרי מנגנת בפילהרמונית של בלגיה בקונטרה באס. לא פחות ממדהים! ארזנו את עצמנו תוך כמה שעות ונסענו לכאן -
 הבית של ההורים של בויאן נמצא ממש על הדנובה, מרחק של 8 דקות הליכה ברגל, אבל פיסת החול הקטנה שם תמיד מלאה בילדים והחוף לא ממש ידידותי, מלא אבנים וליכלוך, לא הכי כיף. גרי גדלה כאן עד גיל 12 ואז עזבה לסופיה ללמוד מוזיקה באקדמיה, אבל כל הזכרונות עדיין כאן, היא  מגיעה כל שנה בקיץ עם אחותה למשפחה. כמובן שהיא מכירה את כל הפינות הנסתרות, ואת זו למעלה היא גילתה לי בפעם הראשונה. פיסת חוף מהממת, שקטה, המים כמעט צלולים לגמרי, וכן - זו רומניה ממש מעבר. המים רדודים וחמימים, השמש שוקעת בסביבות 9 וחצי, מצאנו את עצמנו רובצים שם כמעט עד 10 בלילה...



אחד האתגרים הכי גדולים שלי בצילומים בים הוא להתחמק ממה שקורה ברקע. איך שהוא קצת קשה להגיד למאות המשפחות ביום שבת בבוקר בחוף מציצים לזוז שניה כי יש לי תמונה לצלם. כאן זה לא קורה. כל המרחב הוא שלנו, ואף אחד לא נכנס לי לפריים אלא אם הוא שיך!
טיפ קטנטן לצילום  - אל תפחדו לצלם עם כיוון השמש, בכלל, לא צריך לחשוש מטעויות בצילום, לרוב הן מפתיעות לטובה!האור שנשבר בעדשה שלי יצר את הקשת המהממת הזו, לא פוטושופ ובטח לא קשת אמיתית, למרות שכבר פעמיים ירד כאן מבול רציני כשבחוץ 38 מעלות.

פעם כתבתי כאן שללולי יש קצת השגות לגבי מה נעים לגעת בו. מרקמים חלקים, לכלוך וכל מה שלא מוכר לא עושים לו את זה. ההפתעה הגדולה של החופש שלו לצערי הרב לא הצליחה להצטלם, כי הייתי נרגשת מידי בלהעצים את הרגע ולהגיד לו כמה שהוא מדהים ונהדר, כאן המצלמה נשארה בצד. לולי שלי, לא רק שהצליח בכוחות עצמו לדוג בפעם הראשונה, להחזיק חכה ולהיות בעננים מזה, הוא גם החזיק את הדג בידיים הקטנות שלו, על כל החלקלקות שלו, החזיק טוב טוב, עד שהעביר אותו בבטחה לקופסאת פלסטיק. ומשם לקח אותו גאה הביתה להראות לסבא. האמת שאין לי מושג מה עלה בגורלם של הדגים האומללים. כמו שאני מכירה את חמותי היא בטח שיחררה אותם בדנובה ישר על הבוקר. לעומת זאת את הבן של גרי הצלחתי לתעד מתמוגג על הדג.
לפעמים הסיטואציות כאן נראות לי הזויות, מי היה מאמין שלולי יעמוד באמצע הדנובה (השעה הייתה בערך שמונה בערב) עם זרים שלא מדברים את השפה שלו, מחזיק דג חלקלק ביד ומאושר. עד השמיים מאושר. חזרנו הביתה בעשר עיפים עם חויות לשנתיים לפחות. גרי נסעה לליסבון לסופ"ש לקונצרט, וכשהיא חוזרת אנחנו מיד מעמיסים חכות וקופסאות פלסטיק ונוסעים לחוף הקסום הזה!
לולה הקטנה חיכתה לנו בסבלנות עם סבתא, וקצת לפני שיצאנו צילמתי אותה מספרת לנו מה צופה העתיד :)
השיער של לולה הקטנה כבר ממש נהיה פרוע, והיא לא כל כך בעד סיכות, מצאתי פתרון ממש קל רבע שעה עבודה. שלוש חתיכות בד לכל צמה, אפשר צמה אחת או כמה שרוצים, תופרים עם חוט ומחט את הקצוות, ומחברים לגומי. ככה פשוט -

האמת שבעבר כבר הכנתי לה מלא כאלו, ואיך שהוא שכחתי להביא איתי. השיער שלה עולה על גדותיו, והיא ממש עונה על הגדרות השם שלה- המטורללת. היא כל כך כזאת! אבל לפעמים היא גם לא מטורללת, ככה-
עד עכשיו אחד הדברים שהכי היו חסרים כאן זה חברה של ילדים. בשביל לולי. בתל אביב, הוא בגן עד ארבע, ומעטים הימים שאנחנו לא ממשיכים לחבר או שחבר מגיע אלינו. כאן הוא רוב היום בחברת מבוגרים, אבל אל דאגה, לא לעוד הרבה זמן. ועוד יותר טוב מזה - הוא ולולה נהפכו לחברים הכי טובים בעולם. הוא כל היום מדבר איתה, מסביר לה, שואל אותה, מראה לה. כל זה לא קרה עד עכשיו. בצהריים כשהם מתעוררים מהשינה, מספיק להם רק מבט אחד בשביל לסמן אחר לשני את הקוד- מלחמת כריות. שלוש שניות מהרגע שהם פותחים את העיניים הכריות כבר עפות באויר. וגם לפני השינה, אין מצב שלולה תרדם לפני שעפו איזה שמונה כריות באויר לפני כן. הם יצרו להם בונדינג כאן, פשוט תענוג!
כמו שאמרתי, למדתי כבר את הפינות השוות לצילום כאן בבית ובכלל, והחדר שינה שלנו מואר כל כך מקסים אחה"צ שאי אפשר להפסיק לצלם.
עוד כמה ימים, כשהנושא יהיה סגור סופית אכתוב למה קנינו לו את הבאטמן הזה בעשרה שקלים, שאי אפשר לתאר כמה הוא שימח אותו.......

ויותר מהכל אנחנו מתכוננים ליומולדת הראשון של לולה! זה ממש לא יהיה גרנדיוזי, אבל כן יהיה הכי שמח בעולם! סופסוף אחד הילדים שלי זוכה לחגוג יומולדת עם סבא וסבתא בבלוגריה, זה לא עניין של מה בכך...
אחת התמונות שלי שהכי זכורות לי מהילדות שלי היא בפוזה הזאת למעלה מימין. עכשיו גם ללולה יש תמונה כמו אימא :)
*מצטערת על כל השגיאות בפוסט הקודם בצילום של המתכון. הכל קפץ אות או שתיים קדימה. חזרתי לתקן את זה וכמובן שלא שמרתי את הקובץ. מבטיחה לשים לב להבא. ותודה לקוראת הנפלאה שהעירה/האירה!

7 comments:

  1. כל פעם מחדש מתעלפת, מהצילומים, מהילדים , מהמקום ומהחויה

    ReplyDelete
  2. תענוג לקרוא, תענוג להסתכל!
    את פשוט מחוננת!

    ReplyDelete
  3. את מרגשת! בתמונות ובכתוב!!התמכרתי

    ReplyDelete
  4. מקסים ומרגש. כמה חוויות מופלאות אתם אוגרים לכם שם! המשיכו להינות (ולצלם)

    ReplyDelete
  5. הם מתוקיםםםםםםםםםם!!! יופי של צילומים
    שולי

    ReplyDelete
  6. איזה פוסט מהמם! איזה תמונות מעלפות!!

    וואו!

    ReplyDelete
  7. היי רוני ראתה את התמונות של יניק ואמרה שהוא חמוד והיא רוצה אותו.
    אז נחכה לשנה הבאה.
    תמונות מקסימות איזה כיף לכם !

    ReplyDelete