17.6.16

Strolling around LEH LADAKH..

כמה ימים אחרי שהתאוששנו, יצאנו לטיול קצר. החלטנו לתת לגוף עוד קצת זמן התאקלמות לגובה, ולא לקפוץ ישר למה שהמקום המדהים הזה מציע, זה יגיע בהמשך.. 
אז עם נהג סופר חביב - זה לא להאמין כמה שהם נחמדים, פשוט קסם..  יצאנו יום בג׳יפ. בדרך לכמה מנזרים שממוקמים בנקודות לא אפשריות. בגובה כל כך רם, לפעמים העננים היו מתחתינו. העניין הזה עם המקדשים הוא חביב. במיוחד בהתחלה. רואים שנים שלושה, ואז לדעתנו זה כבר ממצה. אנחנו העדפנו לעצור בצידי דרכים, ולהכנס טיפה יותר פנימה למדבר המהפנט שנפתח בכל פינה כאן. הרים קשוחים הם ההימלאיה. הכל אבן קשה, ואפר. צבעים חומים ואפורים, לעיתים לבנים, וכמעט בלי ירוק. אבל כשהירוק מגיע, בצורה של עצים תמירים ודקיקים, זה נווה מדבר אמיתי. מצליח לרגש כאילו באמת צעדנו 40 שנה במדבר, ומצאנו נחלה.





המקדשים ממוקמים כל כך גבוה, שתחושה שמימית נמצאת שם.. מטפסים ומטפסים, והנשימה נהיית כבדה, וכשמגיעים סוף סוף למעלה, הכל כאילו בא על מקומו. הנשימה מסתדרת, אבל אז הלב מתחיל להתבלבל, ופעימות שוכחות לפעום, כי העולם כולו פתאום פרוש לפנינו. ומה הראש צריך לחשוב, כשהגוף בגובה אלפי מטרים, ומדבריות והרים ומים מונחים בסדר אלוהי מושלם..? 
הודו. ההפתעה של החיים שלי. הדבר הכי לא צפויי שיכול היה לקרות לי. לנו. כמשפחה. אני כותבת את הפוסט הזה אחרי שחזרנו כבר מהטרק הראשון שלנו, שלושה ימים בעמק הנוברה. אבל על זה אכתוב בפוסט הבא, שבעיני יהיה הפוסט היפה ביותר שאוכל לכתוב מהודו, עוד לפני שראיתי את כל מה שאני צפוייה לראות. כי איך להגיד את זה? הייתי במקום היפה בעולם. ולא נראה שיש מתחרים בסביבה. אבל זה  בפוסט הבא..





לבנתיים, כל המשפחה כולה עוברת כאן קורס צילום מעמיק. כולם, בלי יוצא מן הכלל מחזיקים את המצלמה הגדולה ומצלמים. לילדם אני מכוונת את החשיפה, והם עושים זום אין / אאוט וקומפוזיציה ופוקוס לבד. בויאן קצת יותר מתקדם. לפני שהגענו הנה השאלה הגדולה (חוץ מעוד מליון שאלות כמובן…) היתה איזו מצלמה ועדשה לקחת. בהתחלה חשבתי לפנק את עצמי 
ולקנות מצלמת לייקה קטנה ומהממת. אבל איך שהוא היה לי קשה לוותר על היתרונות של הקנון שלי 5D MARK lll הנוחות וההרגל. 








השאלה השניה היתה איזו עדשה? היה לי ברור שאצטרך עדשה רחבה לצילומי נוף. לקחת רק את עדשת ה-28 הקבועה שלי זה לא היה פרקטי. מגביל מידי. לקחת את עדשת ה-50 שלי זו היתה השאיפה, אבל עמוק בפנים ידעתי שאתבאס מזה. למרות שהיא קלה, ועם צמצם מעולה, היא לא היתה מספקת את הסחורה כל הזמן.. נשארו ה-85, שלא באה בחשבון בכל לטיול בהודו (לא משרתת את המטרה) ועדשת הזום שלי 24-70. שהיא כבדה ויקרה, אבל הכי פרקטית. אז הפרקטיות גברה על המשקל והסיכון (ביטחתי את המצלמה והעדשה בסכום המקסימלי האפשרי, שלצערי לא מכסה את העלות, אבל זה מה יש…) וככה, יצאתי לדרך, עם תיק חדש שקניתי למצלמה, שיכול להכיל רק את המצלמה והעדשה, ואת התיק הזה הכנסתי לתוך תיק חדש נוסף שקניתי, שיכול להכיל את התיק הקטן של המצלמה והעדשה, ועוד לא מעט פריטים חשובים כשיוצאים מהגסטהאוס ליום או לכמה ימים. ללא ספק הבנתי מהר מאוד שעשיתי את ההחלטה הנכונה.
אני מרגישה שיצאתי למסע צליום לא פחות מאשר למסע להודו. קשה לי להסביר את הסיפור העצום שאני מקבלת מצילום. החוויה שלי כאן בנויה מהמקומות שאנחנו רואים, מההרים, המדבר, האנשים, האוכל, החוויות שנצברות וכמובן הצילום.










אני שמחה לשתף אתכם ברגעים שלנו כאן בלה, דרך התמונות שלי, אני עוד אכתוב הרבה על הילדים, ואיך הם מסתדרים, והשיגרה שאנחנו מוצאים כאןאבל האינטרנט כאן בלדאק כל כך בעייתי, הוא מגע לבקר פעם בחמישה ימים.. אני מברכת לפעמים על הניתוק הזה מהרשת, שהיה כל כך נדרש בזמן האחרון, אבל יודעת שכשהוא יחזור להיות זמין לא אזניח אותו :) ואחזור להיות חלק גם בצד שלכם, באינסטגרם ובפייסבוק..

*קיבלתי כבר לא מעט בקשות לכתוב טיפים והמלצות למשפחות (קטונתי לעומת כל המשפחות כאן, אבל אנסה..) והחלטתי שבכל פעם שנעזוב מקום מסוים אכתוב פוסט המלצות ותובנות.
מבטיחה לכם, שהפוסט הבא, על המסע שלנו לעמק הנוברה, בכפר מוסלמי על הגבול עם פקיסטן, יהיה היפה ביותר שאוכל לכתוב אי פעם.
 xxx אפרת                  

4 comments:

  1. ,מקסים התמונות והחוויה. ממליצה מכל הלב לא לנסוע את הדרך ברכב. קחו טיסה לבהונטאר
    תמשיכו להנות מהקסם

    ReplyDelete
  2. מדהימים!
    נראה יפהפה וקסום.
    ומעורר קנאה. כבר כתבתי....
    :)

    ReplyDelete
  3. נפלא. תעוד יפה. מחכה לשמוע על החלק הדרומי שתבקרו בו . אני אהיה שם בעוד כמה חודשים
    תהנו

    ReplyDelete
  4. נפלא. תעוד יפה. מחכה לשמוע על החלק הדרומי שתבקרו בו . אני אהיה שם בעוד כמה חודשים
    תהנו

    ReplyDelete